מחכים לשמש

הנסיך על הסוס הלבן

"היי" נכנסתי לבית ללא חשק אחרי כל מה שקרה.
"בואי לפה" אמרה אמא.
"אמא, בואי נדבר אחר כך אין לי כל כך מצב רוח" עניתי ובאתי לעלות לחדרי.
"מה קרה לא נהנת בטיול הלילה שלך?" שילבה את ידה בכעס.
"מה?" לא הבנתי מאיפה זה יצא.
"איפה היית בלילה גברת?" התקרבה.
"אצל רומי מה נראה לך?" ניסיתי להתחמק.
"את עדיין משקרת לי" צעקה.
"מה משקרת אם יש לך משהו לומר תגידי" רציתי רק לסיים את השיחה החסרת משמעות הזאת , לעלות לחדר ולהתפרק.
"החברה שלך רומי התקשרה אליי ואמרה לי שבשעה 12 בלילה יצאת ולא חזרת, איפה היית כל הלילה?!" צעקה.
"ולא חשבת לעצמך שהיא משקרת?!" עניתי להגנתי.
"בנות, תפסיקו לריב בבקשה" התקרבה ליאת.
"למה שהילדה תשקר היא חברה שלך הרי לא?" התעלמה והמשיכה לצעוק עליי.
"ליאת" נבהלתי כשהיא נפלה על הרצפה.
"ליאת, ליאת תתעוררי" נלחצתי ואמא מיד רצה להתקשר לאמבולנס.
"נו זה מעייפות , חופשה תפתור את הבעיה" ליאת ניסתה להרגיע את אמא שלי כשהגענו לבית החולים.
"אגב הטלפון שלך צילצל, אייל המורה לספורט התקשר הוא אמור להגיע לפה" מיהרתי לומר לפני שאשכח .
"אייל?" שאלה אמא.
"כן הוא מורה לספורט" עניתי.
"את יכולה ללכת להביא לי בגדים אדווה? מיהרנו להגיע ולא לקחתי שום דבר" אמרה ליאת.
"ברור אני יוצאת עכשיו, ומיילי את לא זזה מימנה לרגע" אפילו לא טרחה להביט בי ויצאה.
"היא תירגע אל תדאגי" ליאת נגעה בכתפי.
"אייל" חייכתי כשהבחנתי בו ליד הדלת.
"לא רציתי להפריע" חייך והתקרב אלינו.
"אתה לא מפריע יקירי" חייכה ליאת והוא מיהר לחבק אותה.
וברגע שליאת הבחינה בפרצוף הלא מבין שלי.
"הוא חבר טוב מהילדות שלי" הוסיפה והבנתי.
"חבל לא באת לפניי, היית פוגש את אמא שלי" אמרתי.
"נפגוש אותה פעם הבאה" חייך.
הלילה עבר מהר ונאלצתי ללכת לבית , הרי ברור שאמא שלי לא תוותר לי ותיתן לי להישאר בבית.
למחרת....

נקודת מבט עומרי:
"מה היה עם המורה אייל?" אליאב התקרב.
"הזכרתי לו מה הגבולות שלו" חייכתי.
מה שהולך להיות לו בקרוב... אני מחכה לזה.
"תגיד מה אתה רציני? זה המורה שלנו" התעצבן.
"טוב די אליאב אל תטיף לי מוסר, חברות זה דבר אחד וזה דבר אחר אל תתעסק בעניינים שלי" התעצבנתי.
"אה ככה עומרי?" הביט בי.
"ככה אחי" אמרתי והלכתי משם.
לפעמים הוא מוציא אותי מדעתי...
- סיום נקודת עומרי-

הגעתי לבית הספר אך לא יכולתי לשכוח את מה שרומי עשתה, את זה שהיא התקשרה לאמא שלי ואמרה לה שביליתי את הלילה בחוץ.
"תקשיבי" דחפתי את רומי לקיר במהירות.
"מה קורה פה?" שירה התקרבה כדי לעזור לה אבל נועה אחזה בה.
"את מטורפת?" רומי צרחה.
"מיילי, היא לא שווה את זה!! אל תכניסי את עצמך לצרות בגללה." נועה מנסה להוריד אותי מהרעיון לשבור לה כל עצם ועצם בגוף.
"תהיי חכמה שמעת?" השתחררתי מהאחיזה ברומי, ונתנתי לה מבט כועס אחרון ומיהרתי ללכת עם נועה לבחוץ כדי לנשום אוויר.
"את בסדר?" שירה התקרבה לרומי.
אוי חנפנית...
"מיילי" שמעתי שריקה כשהסתובבנו בחוץ.
"מיילי את באה אליי בלילה נכון?" עומרי חייך חיוך מעושה.
"על מה אתה מדבר?" התקרבתי אליו.
"פשוט אני מספר פה לחבר'ה שלילה קודם היה ממש כיף" החברים המפגרים שלו צחקו ביחד איתו.
"איזה מן זבל אתה? אתה לא מתבייש לשקר" צרחתי.
"אני משקר?" הרים את ידיו כחף מפשע וחייך.
"קח את המילים שלך בחזרה חתיכת מפגר" צעקתי בכעס.
"את יודעת שאת מאוד יפה כשאת כועסת" ציחקק כדי לעצבן אותי עוד יותר.
עוד לפני שפתחתי את הפה שלי אליאב לקח אותי משם.
"עזבי שידבר לעצמו" משך בידי לבפנים, ואני? כולי באטרף מעומרי.
"התכוונתי ללמד אותו לקח" אמרתי מבואסת.
"אה באמת?מה היית עושה" גיחח מביט בי.
"הייתי קופצת ומפרקת לו את הצורה" הסברתי.
"בגלל זה הפרדתי ביניכם" צחק.
"תודה , אבל בכלל לא היה צורך" למרות שידעתי בתוכי שממש היה צורך שמישהו יקח אותי משם אחרת לא הייתי מתאפקת להתנפל עליו.
"אבל זה לא בשביל להגן עלייך, הפרדתי כדי להגן על עומרי מפנייך" צחק.
"מצחיק מאוד" נתנתי לו מכה.
"מהיום את לא תסתובבי לבד בבית הספר, אני גם אהיה לידך" אמר והתרגשתי.
"אני אסתדר לבד , תודה בכל זאת" החלטתי לרדת מהרעיון שלו.
"אף אחד לא שאל אותך, ככה זה יהיה מהיום" חיבק אותי.
ואני נמסתי.

נקודת מבט עומרי:
אני לא מבין מה אליאב מוצא בה ומה זה נותן לו להגן עלייה ככה.
"יפה לך אחי, אני רואה שהחלפת צד" אמרתי נכנס למלתחות.
"אבל יש משפט שאני זוכר מסבתא שלך, לא מחליפים סוס בדרך מגדה אחת לשנייה" הוספתי כדי לעקוץ אותו.
"קודם כול לא משתמשים בפתגם הזה ככה, ובעצם יש עוד פתגם של סבתא שלי, מי שמסובב את הגב אל הצדק, רואה רק את הצל החשוך של עצמו" אמר בכעס.
"היא אמרה דבר ממש נכון, אז תסתכל סביבך אם הצל שלך באור או בחושך" החזרתי לו.
"מה אני אגיד לך עומרי?" התייאש.
"אתה מכרת את אחיך למען ילדה שאתה מכיר שלושה ימים" דפקתי על הלוקר בכעס.
"אני לא מכרתי אותך, מה הילדה הזאת בכלל עשתה לך?" קם מתקרב אליי.
"היא התנגדה לך בזמן שכולם סוגדים לך,רק היא אמרה שתשים סוף לשלטון הזה שלך פה" הוסיף בעצבים.
"אליאב מה קורה לך אחי? אתה החבר הכי טוב שלי, מאיפה כל זה יוצא לך" הופתעתי מהדברים שהוא הוציא מהפה שלו.
"בגלל זה אני החבר הכי טוב שלך עומרי! למה על האחרים אתה לא סומך? למה רק עליי אתה סומך? כי רק אני תמיד אומר לך את האמת, אני היחיד שאומר לך כשאתה עושה טעות" צעק.
"אליאב" הבטתי בו.
"תעזוב את מיילי בשקט" אמר.
"זאת המילה האחרונה שלך?" שאלתי.
"כן" אמר והלך.
לעזאזל למה זה כל כך כואב שזה בא מימנו?
-סיום נקודת מבט עומרי-

"מיילי, קרה משהו את מחייכת מאוזן לאוזן" חייכה נועה.
"לא איזה, אני פשוט חושבת על משהו" חייכתי.
"אני יודעת על מה את חושבת, את מחכה לאליאב על הסוס הלבן" ציחקקה.
"נועה!" השתקתי אותה שמישהו לא ישמע.
"סליחה נפלט לי, התכוונתי לומר נסיך" ציחקקה.
"מה זה קשור?" והאמת? שזה היה כל כך נכון, מדהים שאנחנו מכירות רק כמה ימים והיא כבר קוראת אותי מבלי שאני מדברת.
"בשביל זה את מסמיקה כמו עגבניה" נתנה לי סטירה.
"חחחח אוף" מלמלתי מחייכת.