מחכים לשמש

ארוחת ערב

נקודת מבט עומרי:
"מכר אותי" אמרתי בכעס לאביתר.
"כולם להתאסף" שמעתי את אייל, ולא התאפקתי שלא לחייך כשראיתי אותו.
"המורה, אתה בסדר? מה עשו לך?" כולם נלחצו שהביטו בו.
"אני בסדר" אמר מתקרב.
אמרתי לו שלא יתעסק איתי... האנשים שלי פוצצו לו את הפרצוף.
"היום לא נעשה שיעור, אני והחבר שלכם עומרי נשחק אחד על אחד כדורסל" אמר והופתעתי.
"בטח המורה" חייכתי.
שיחקנו, הוא כל שניה דחף אותי אבל ממש לא ויתרתי, לקראת הסוף הוא ניצח.
"אתה ילד עומרי" אמר לסיום מגחח והלך מהמגרש.
הבן אדם הזה כנראה לא רוצה להישאר בחיים.
-סיום נקודת מבט עומרי-

"החלמה מהירה, יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור?" שאל אליאב את ליאת.
"לא אליאב, באמת תודה שטרחת להגיע לפה" חייכה לאליאב.
אליאב כל כך מתוק , הוא בא איתי לבקר את ליאת בבית חולים.
"אליאב מהבית ספר שלנו" הבטתי באמא שלי.
"אמא של מיילי נעים להכיר" אליאב ואמא שלי לחצו ידיים.
"תענה אם זה חשוב" הבטתי בטלפון של אליאב שמצלצל כבר שעה.
"לא,זה לא חשוב כל כך" חייך.
"מיילי כשתיכנסי לבית תנעלי, ובמקרר יש אוכל בסדר?" חפרה לי.
"אמא , אני נראית לך ילדה?" נאנחתי.
"אם את רוצה מיילי יכולה לבוא אליי לארוחת ערב" הציע אליאב.
"א...אני לא יודעת" מלמלה אמא שלי והביטה בליאת שהנהנה לה כדי לאשר לי.
"אגב ,סבתא שלי מכינה אחלה ממולאים" אמר אליאב ואמא שלי צחקה.
"בסדר, אני מרשה תהנו לכם" חייכה.
ואני הודיתי לאלוהים שאמא שלי בכלל הסכימה, ועוד אליאב? אני עוד שניה מתעלפת מההתרגשות.
"ברוכים הבאים, הלוואי והיית מודיע לי אליאב" מבוגרת נחמדה נעמדה בפתח הבית של אליאב.
"אם אני מפריעה אני יכולה ללכת" אמרתי בחוסר נעימות.
"לא, לא חומד תיכנסי" חייכה וחיבקה אותי.
היא כל כך חמודה.
"אני רוצה לעזור" התקרבתי למטבח כשהבחנתי באליאב חותך סלט.
"כן אולי באמת כדי שתעזרי לי לפני שהמטבח יעלה פה באש" ציחקק ואני אחריו.
"בן יקר שלי" שמעתי את סבתא של אליאב פותחת את דלת הכניסה.
"מישהו צריך להגיע גם?" שאלתי את אליאב בסקרנות.
"לא ממה שאני יודע,בואי" משך בידי לכניסה.
"בדיוק באתם בזמן עמדנו לאכול, אליאב תוסיף צלחות" אמרה הסבתא.
"אוי לא..." לחשתי לאליאב כשראיתי את רומי ועומרי.

נקודת מבט אליאב:
"אחי?" הבטתי בעומרי והוא לקח אותי לצד.
"ראית איזה הפתעה הבאתי לך" חייך והסתכל על רומי.
"היי אליאב" התקרבה רומי וחיבקה אותי.
וזה היה שווה את הכול.
עומרי יודע מה הנקודת חולשה שלי כדי שאסלח לו.
-סיום נקודת מבט אליאב-

אשכרה אני יושבת בשולחן ואוכלת כשרומי ועומרי מולי.
"מה אתם מתלחששים" סבתא של אליאב הביטה בנו.
"כלום" אמרנו באותו זמן וציחקקנו.
"זה לא יפה" רומי חייכה.
"נכון, תדברו כולם יחד" סבתא של אליאב חייכה.
היא כל כך דומה לאליאב בתמימות שלה.
"מתי נלך?" שמעתי את רומי לוחשת לעומרי.
"אולי תביאי לי משם את הלחם מיילי?" עומרי שאל בחיוך מתנשא.
"קח לבד" אליאב התערב ומיהרתי לחייך לעומרי העצבני.
"אוי מה יש לך היום אליאב" סבתו שאלה.
"סבתא, גם בבית ספר הוא מנצל אנשים אז שיקום ויקח בעצמו" אמר אליאב.
"קח חומד" סבתו נתנה את הלחם לעומרי.
"תודה" חייך והביט בי בכעס.
"תאכל לאט, אתה תיחנק" אליאב עקץ אותו ואני לא יכולתי שלא להתערב.
"השאלה מתי?" ציחקקתי.
"אוי נשמה, כמה שאת אוהבת אותי" גיחח
"מתה עלייך! ממש, המתיקות הזאת שלך עוד תהרוג אותי יום אחד" החזרתי לו.
"בעזרת השם" חייך ואני חייכתי בחזרה.
במשך כל הארוחה המבט של עומרי עוד שניה הרג אותי, והמבט שלי עוד שניה הרג אותו.
הארוחה עברה בשלום.
"אוי סליחה נשמה" כל האוכל נשפך על החולצה שלי.
אני אהרוג את הרומי הזאת יום אחד.
"בואי אני אתן לך חולצה לא קרה כלום" אליאב משך בידי לחדרו.
"וואו החדר שלך ממש יפה" הבטתי מסביב.
"באמת אהבת? תודה" חייך את החיוך הממיס שלו.
"זה בסדר?" הושיט לידי חולצה.
"כן ברור ,תודה" הודיתי לו והוא יצא מהחדר כדי שאחליף את החולצה.
כשסיימתי באתי לצאת אבל החמור נתקל בי.
"מה אתה ילד?" עקצתי את עומרי.
"לדעתי את צריכה להודות לאליאב אחרת הייתי עושה לך דברים איומים" חייך.
"מה קרה? הדרדס הנחמד שבשולחן הלך והגיע הדרדס הדוחה?" גיחחתי.
"כמה את מדברת?" גיחח בחזרה.
"תראי אם תסמכי על ליאת או על אליאב ש..." עוד לא נתנתי לו לסיים את המשפט "אני לא סומכת על אף אחד חוץ מעצמי" אמרתי.
"כן בשביל זה רומי גמרה אותך ביומיים" גיחח.
"זוז לי מהדרך , דוחה" דחפתי אותו כדי לעבור.
______________________________________
הפרקים שהעליתי קצרים מכיוון שזה פרק אחד שחילקתי לשתיים יותר העדפתי ככה😉
הולך להיות מעניין😮😮