לפעמים הכעס כלפי עצמי מחופש לכעס כלפיי אחרים
@ pavel_zagu
היום שלי התחיל בזה שאבא שלי הודיע לי שהיום יש לנו ארוחת ערב עם גבריאל אבוטבול ושזה חשוב מאוד , ומשמוזר זה שזה לא קשור לפרויקט או לחברה , אז למה זה כן קשור .
העברתי את היום הזה במחשבות על הפגישה הזאת , באתי לצאת מהמשרד שלי מתקדמת למעלית , נכנסתי אליה ובדיוק שהיא באה להיסגר רגל עצרה אותה ונכנס אליה מי אם לא , גבריאל אבוטבול ! יופי עכשיו להיות תקועה איתו למשך כמה דקות במקום קטן זה כזה מביך ומוזר , פתאום נזכרתי במה שהוא אמר לי במסעדה שהוא יודע עלי יותר משאני חושבת אז החלטתי לשאול אותו מה הייתה כוונתו , התלבטתי קצת אבל בסוף פניתי אליו "תגיד למה התכוונת במסעדה ?" הוא הסיט מבטו אלי ואני רק קיבלתי צמרמורת מהמבט שלו הוא לא שידר שום רגש או הבעה ממש פוקר פייס " למה את מתכוונת" הוא שאל , עושה את עצמו כלא מביין " אתה אמרת שאתה יודע עלי דברים יותר משאני חושבת " אמרתי מנסה להבהיר לו כוונתי הפעם , הוא חייך חצי חיוך שבקושי רואים אותו "את זה את תגלי הערב" ויצא מהמעלית והשאיר אותי עם מבט מבולבל ולא מבין למה הוא מתכוון , כאילו לא הבנתי מה זה הקטע שלו להשאיר אותי כל פעם עם חוסר וודאות בכל פעם שהוא זורק משפט .
טוב נו אצטרך לחכות לערב שזה באמת קשה כי אני מאוד חסרת סבלנות וגם סקרנית , נכנסתי לבית ועליתי לחדר שלי להתכונן לארוחת ערב איך שנכנסתי קלטתי קופסה לבנה עם סרט שקשור בצורה יפה ועלייה פתק , לא הבנתי מה זה עושה בחדר שלי על המיטה שלי שלפתי את הפתק שהיה מתחת לסרט , " אני בטוח שזה יראה יפה על הגוף שלך הערב " זה מה שהיה כתוב על הפתק פתחתי את הקופסה וראיתי שמלה מאוד יפה בצבע שמנת עם כתפיות נופלות צמודה לגוף מגיעה עד הברך עם שצע על רגל ימין , אבל לא הבנתי ממי זה יכול להיות זה בטוח לא מאבא שלי או אימא , קראתי לעוזרת הבית שלנו אליזבת והיא מיד התייצבה בחדר שלי " אליזבת את יודעת ממי הקופסה הזאת " שאלתי אותה , " זה ממר אבוטבול גברתי" הופתעתי מה הוא קשור ולמה שילח לי שמלה בשביל שאלבש אותה כאילו בקטע שלו זה להשאיר אותי תמיד מבובלת , הנהנתי לאליזבת והיא עזבה את החדר שלי , באתי להיכנס למקלחת אבל אז אבא נכנס לחדר הוא הסתכל על הקופסה ואז עלי והביין שפתחתי אותה וראיתי מה יש בתוכה ," רוזי אני מבקש ממך שתכבדי את גבריאל ותלבשי את השמלה שהוא שלח במיוחד בשבילך זאת ארוחה מאוד חשובה עבור שני הצדדים " לא הבנתי מה קורה למה הארוחה הזאת כל כך חשובה עד כדי כך שהוא יבקש ממני ללבוש את השמלה , "אבא למה אתה לא אומר לי כבר למה פשר הארוחה הזאת" שאלתי בנימה חסרת סבלנות וקצת כעוסה "את תגלי ממש עוד מעט " ויצא מהחדר שלי , רטנתי ברגל שלי כמו ילדה קטנה אני מאוד לא אוהבת שאומרים לי לחכות .
סיימתי להתקלח והסתכלתי בטלפון שלי לראות מה השעה , היא היית 20:30 אני צריכה להזדרז בעשר אני צריכה להיות מוכנה , מרחתי על עצמי את הקרמים שלי בריח ווניל ומיהרתי לחדר ארונות ללבוש את ההלבשה התחתונה שלי , מצד אחד אני שמחה שעכשיו אני לא צריכה לשבור את הראש במה ללבוש , לבשתי את השמלה ומאוד אהבתי איך היא יושבת על הגוף שלי היא מבליטה את קימורי שאני מאוד אוהבת :
YOU ARE READING
ככה זה בעולם שלנו
Action~הושלם~ לא כולם נולדים לחיים שהם בוחרים , יש חלק שמרוצה מבחירת הגורל ויש חלק שמקלל את הגורל , ואני מהחלק שמקלל את הגורל . אבל כמו שאבא שלי תמיד אומר לי ככה זה בעולם שלנו . רוז רגילה לחיים מתוכננים היא הולכת ישר ולפי החוק למרות שהיא חייה בסביבה שחוק...
