ככה זה בעולם שלנו

פרק 4

היום הוא המחר שבגללו דאגת אתמול , אני אוהבת את המשפט הזה הוא עמוק ובעל משמעות רבה .

אני עומדת מול השולחן ופשוט קופאת לא מסוגלת לזוז המוח נותן פקודה לרגליים שלי לזוז אך הן מסרבות , מה הוא עושה כאן , איך אבא שלי יושב איתו באותו שולחן כאילו כלום לא קרה , הבניאדם שהרס 3 שנים מחיי הבניאדם שגרם לי לשקוע בדיכאון עמוק למשך חצי שנה , אני לא מבינה את אבא שלי מה הוא מנסה לעשות מה הוא מנסה להוכיח לי שהינה קבלי את העבר שלך תתמודדי הוא מנסה להכאיב לי אחרי שהתגברתי כמעט על המשבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי .
כשהייתי בת 18 החלטתי למרוד פרשתי מהתעמלות קרקע ואמרתי זהו אני לא נותנת להם להתערב לי יותר בחיים שלי ובאותה תקופה הייתי ילדה תמימה שרק כרגע ידעה מה זה חופש , פגשתי אותו הוא היה אליל הבנות אז באותה תקופה בתיכון הוא שבר לא מעט לבבות וכמו כל הבנות האלו הגיע תורי להיפגע ממנו אביב , אביב בן שושן נכנס לחיי בלי שום התראה מוקדמת בהתחלה זה היה מושלם אבל עם הזמן זה נהפך להשפלה  וככה זה נמשך למשך 3 שנים שהיינו בזוגיות אני האמנתי שהוא הבנאדם שאני אתחתן איתו , למרות כל המריבות שלנו ולמרות כל השמועות שהגיעו אלי שהוא שוכב עם בנות מאחורי הגב שלי על ימין ועל שמאל כי לא נתתי לו את הבתוליים שלי כי פשוט לא הייתי מוכנה , אבל זה לא מנע ממני להמשיך לאהוב אותו אני הייתי מהופנטת ממנו , הוא היה משפיל אותי כל הזמן ואומר שאני אנוכית שרק חושבת על עצמה ותמיד היה משווה אותי עם בנות אחרות שזה היה הכי כואב תמיד נסיתי להוכיח לו שאני שווה יותר מהן , ביום חגיגות ה3 שנים שלנו רציתי להפתיע אותו ולתת לו את הבתוליים שלי אז נסעתי לדירה שלו הוא היה עצמאי עם דירה משלו כי ההורים שלו מבוססים טוב , אז נכנסתי לדירה שלו עם המפתחות שהוא נתן לי , עם שקית מתנות ובלונים אבל לא ראיתי אף אחד בדירה הכל היה חשוך שמעתי קולות מחדר השינה , התקדמתי במסדרון ופשוט מאוד קפאתי למראה המתרחש מול עיניי הוא היה ערום ומתחתיו מישהי גם ערומה והיא גונחת את השם שלו בקולי קולות מרוב ההלם השקיות נפלו מהידיים שלי והם ישר סובבו מבטם אלי אני רצתי מחוץ לבית שלו בוכה עד שהגעתי לבית שלי אני בתוך תוכי לא  רציתי להאמיין לשמועות אבל זה הכה בי כשראיתי את זה מול עיני , למחרת הוא אפילו לא טרח לבוא לבית שלי להתנצל או לפחות להסביר הוא פשוט נפרד ממני בהודעה ואמר שהוא כבר לא אוהב אותי וזה לא אותו דבר כמו פעם ואני פשוט קרסתי לדיכאון של חצי שנה שכמעט ולא דיברתי עם אף אחד וההורים שלי רק הקשו עלי בהצדקות שלהם שתראי צדקנו למרוד זה לא טוב אנחנו יודעיים את הכי טוב בשבילך .
אבל אני הבטחתי לעצמי מאותו רגע שלא איתן לאף אדם להשפיל אותי בצורה שבא הושפלתי למשך 3 שנים אני כבר לא אותה רוז התמימה של פעם היום אני מסוגלת לדרוך על האדם שרק מעז לזלזל בי .
אני ממשיכה לעמוד קפואה עד שאני שומעת קול עמוק ומחוספס מאוחרי " כמה זמן אצטרך לחכות עד שתפני את המעבר" אני נרתעת קצת ומסתובבת לאחור לאותו קול ואז פוגשת באותו גבר שפגשתי בבר ממקודם , אני נאלצת לשבת בשולחן באותו שולחן עם הבניאדם השנוא עלי .
אבא לוחץ ידיים עם אותו גבר מסתורי ומתיישב במקומו , "הכבוד הוא לי לעבוד עימך מר אבוטבול " הוא פונה לאותו איש מסתורי שעד עכשיו לא ידוע לי שמו ואז אבא פונה לאביב "זה אביב הוא המשקיע השני בפרויקט וגם כן השותף בפרויקט " ואז ממשיך ומציג אותי "וזאת בתי רוז היא העורכת דין של החברה וכל מסמך או חוזה עובר דרכה " , אני מחייכת חצי חיוך שגייסתי מאמץ רב בלהוציא אותו , אז מישהו שיושב ליד הגבר המסותרי מציג את עצמו " נעים מאוד לי קוראים רועי אמסלם ואני העורך דין של חברת מר גבריאל אבוטבול "  אז מסתבר שקוראים לו גבריאל מעניין , הפגישה מתחילה ואנחנו מדברים לגבי החוזה אני מעיינת באחד הסעיפים וכתוב שלחברה שלנו מגייע רק 20 אחוז ולחברה של גבריאל מגיע 80 אחוז שזה ממש לא הוגן בעיני אז אני פונה לגבריאל "כתוב פה שלכם מגיע 80 אחוז לעומת שלנו מגייע רק 20 אחוז אתה לא חושב שזה טיפה לא הוגן ?" ואז הוא אומר בקול העמוק שלו שמעביר בי ישירות צמרמורת למה יש לו את ההשפעה הזאת על הגוף שלי " ומדוע את חושבת שזה לא הוגן גברת אזולאי" הוא אומר את זה בנימה שאם אני לא מדמיינת זה זלזול , " כי בכל זאת אנחנו גם שמים בפרוייקט הזה סכום די נכבד אם שמת לב אז אני מציעה דבר כזה אנחנו מקבלים 40 אחוז ואתם 60 אחוז אני חושבת שזה הוגן מספיק לשני הצדדים " הוא מרים גבה כמופתע , ואז אומר " ואם לא אסכים ?" הוא שואל  "אז העסקה מבוטלת ואני די בטוחה שאתה לא רוצה לפספס עסקה כזאת או פרוייקט חושוב כזה עם הכנסות גבוהות ועם חברה מוצלחת שבכל זאת יש לה שם די מכובד בחצי אירופה " הוא חושב קצת ואז אומר " סגרנו " , האיש לצד גבריאל פונה לאבא שלי " יש לך בת לא פראירית ישראל " (ה.כ ישראל זה שם האבא של רוז) אבא שלי מגחך ותופח לי על הגב ולא מוסיף מילה כרגיל . כל הפגישה אני נמנעת מקשר עיין עם אביב כי זה הדבר האחרון שבא לי כרגע אבא שלי מגחך קצת ואומר" אז שנרים כוסית " אני ממש לא רוצה להישאר עוד דקה כאן אז אני מתרצת שאני צריכה ללכת לשירותיים , אני קמה מהשולחן ומתקדמת לשירותיים אני נכנסת ושוטפת את הפנים שלי וכשאני מרימה את המבט שלי למראה אני קופצת במקום ורואה מאחוריי את אביב , אני מתעלמת ממנו ופותחת את הדלת אך הוא עוצר אותי ומחזיק בכף ידי " עזוב אותי" אני אומרת בנימה מאופקת " ואם לא " הוא אומר בשעשוע "תקשיב לי ותקשיב לי טוב שלא תעז לגעת בי או לפנות אלי אני שונאת אותך ולא מעוניינת שתפנה אלי ואם לא תעזוב את היד שלי עכשיו אתה תסבול ממני" הו מגחך ומתקרב אלי עוד יותר " איי רוזי אני יודע שהתגעגעת אלי אל תכחישי את זה " הוא מעז עוד לדבר החלאה הזה בלי לחשוב פעמיים בעטתי ברגל שלי באזור מפשעתו והוא התקפל מכאבים ושחרר את היד אני מיהרתי לצאת מהשירותיים ואז אני נתקלת בגוף מוצק אני מרימה את עיני לראות במי התנגשתי ואז רואה את גבריאל  מה הוא עושה כאן מה הוא צותת לנו " סליחה לא שמתי לב לאן אני הולכת " הוא הסתכל עלי למשך כמה שניות ואז אמר "לפעמים זה טוב להתמודד עם העבר " ומעביר בי שוב את אותה צמרמורת "מה איך אתה יודע מה שמעת בשיחה הזאת " אני מבעבעת מעצבים איך הוא מעז הוא התקרב אלי ולחש לי "אני יודע הרבה דברים עלייך יותר משאת חושבת " ובזה הוא עזב עם אותו איש שבא איתו

אני כל כך מתרגשת שאשקרא יש אנשיים שקוראים את הסיפור 🥳 . אני מאוד אשמח לפחות אם לא הצבעה אולי לתת דעה לא משנה מה היא .