ככה זה בעולם שלנו

פרק 13

אני אלוף העולם בלהדחיק כל מה שמפחיד אותי ,כל מה שמלחיץ אותי אני משתיק
אלוף העולם - חנן בן ארי

אין אף אחד שלא עובר עם עצמו מלחמות רגשיות של מה נכון ומה לא , על למה וכמה ,איך ולמה זה מסוג המלחמות הכי מתישות שהבנאדם יכול לעבור , אני מוצאת את עצמי מתהפכת מצד לצד במיטה ומקווה למנוחה נפשיית בזמן האחרון המחשבות אצלי מתרוצצות במוח שלי באופן קבוע ואני לא יכולה לעצור אותם זה לא בשלטתי , הרבה מאוד מחשבות קופצות לי למוח , גבריאל הסכם חתונה הורים אביב , ובעיקר הדחקות רגשות שאיני רוצה בהן זה לא נכון לי להרגיש את הרגשות האלה כלפיו אבל זה מתחזק מיום ליום , זה הסכם ולא מעבר אסור לי ! .
בגלל מה שעברתי המעבר נדחה לעוד יומיים והיומים עברו מהר מכפי שציפיתי , מחר אני אמורה לעבור לגור עם גבריאל כדי להכיר אותו ועוד חודש להתחתן איתו , וזה כל כך מהר הכל הולך כל כך מהר עד כדי כך שאני לא מספיקה לעכל , לפני חודשיים היתי רווקה ללא שום כוונה לחתונה בשניים הקרובות והיום אני מוצאת את עצמי מתחתנת עוד חודש עם גבר שאין לי מושג מי הוא ואני אמורה להכיר אותו רק בחודש , אני כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות על המצב הזה , מרוב מחשבות עיני מתחילות להיסגר לאט לאט עד שאני נופלת לשינה עמוקה עם המחשבות .
צילצולים מעצבנים נשמעים ברקע אני מתקשה לפתוח את העיניים והצילצולים המעצבנים מכריחים אותי להתעורר מהשינה העמוקה שלי , אני מפהקת פיהוק מוגזם ומתמתחת גם באופן מוגזם , אני משתיקה את השעון מעורר וקמה לעשות מקלחת של בוקר כדי להתעורר ולהתרענן .
אני יוצאת מהמקלחת ולובשת משהו נוח כדי לעשות את הסידורים האחרונים שלי באריזת החפצים לפני שאני עוזבת .
אני מתבוננת בחדר שהעברתי בו 21 שנות חיי , קשה לעזוב את החדר שבו בכיתי צחקתי התעצבנתי , החדר הזה היה המרחב הפרטי שלי שבו מותר לי להיות מי שאני , המקום השקט שבו אני יכולה לפרוק את כול אשר על ליבי , דפיקות בדלת קוטעות את מחשבותי אני מסתובבת לראות מי נכנס ודמותה של אימי נגלת , היא נכנסת לחדר ומתקרבת אלי ועוקפת אותי , היא יושבת על המיטה שלי וטופחת ליד המקום הפנוי שלידה מסמנת לי לשבת לידה , אני מתישבת לידה ומרימה מבטי אליה , היא הסתכלה עלי במבט שפעם ראשונה אני רואה רגש כל שהוא על פניה .
" איך את מרגישה " היא שוברת את השתיקה , אני נאנחת לפני שאני עונה לה , " בסדר , אני חושבת " באמת שאין לי תשובה לתת לה חוץ מזאת כי אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה , " תקשיבי רוזי אני מבינה בדיוק מה עובר לך עכשיו במוח , אני בעצמי עברתי אותו בדיוק בגילך והיה לי קשה בדיוק כמו שלך עכשיו קשה , זאת המציאות שלנו זה הגורל שלנו כל אחד נולד לעולם שונה הוא יכול להתמרר עליו כל שנות חייו או שהוא יכול להתמודד איתו ולנסות להוציא את הטוב ממנו , אני יודעת שלא הייתי אימא טובה אבל עשיתי כל דבר בחיים למענך אני אוהבת אותך יותר משאת חושבת בשבילי ובשביל אבא שלך את הנסיכה הפרטית שלנו ואנחנו גאים בך גם מבלי לומר לך , אל תסתכלי על המצב הזה כאל סוף העולם תנסי להוציא את הטוב ממנו , תנסי לפתוח את הלב שלך ואולי תתאהבי בו , אני אומרת לך מנסיון " היא סיימה את דבריה עם דמעה שמהר מאוד מחתה אותה , את האמת הייתי חסרת מילים והתשובה היחידה שיכולתי לתת זה לחבק אותה היא מיד החזירה לי חיבוק , זאת הפעם הראושנה שהיא פותחת מולי הדברים האלו או בכללי שיחה של אם ובת ואני שמחה שהיא עשתה את זה , אני לא שונאת את ההורים שלי אני פשוט כועסת על הדרך שהם בחרו לחנך אותי .
אנחנו מתנתקות מהחיבוק ומחיכות אחת לשניה , " טוב אז אני אצא ואתן לך זמן לעצמך להיפרד מהחדר ולסיים לארוז" היא יוצאת מהחדר ומשאירה אותי לארוז את הדברים האחרונים .
אני מסיימת לארוז הכל ונותר רק להתארגן , גבריאל אמור להיות פה עוד שעה .
אני מסיימת להתארגן , בחרתי במשהו נוח :

דפיקות בדלת נשמעות , דמותו של גבריאל נגלת מולי וליבי מחסיר פעימה איכשהו בכל פעם שאנחונו נפגשים הוא נהפך ליותר מושך , איך שהוא נכנס ריח גברי מילא את החדר , הוא קלט שבהיתי בו ומיד הסתטי את מבטי והסומק מצא את מקומו על לחיי , " סיימת " הוא שואל ואני כתשובה מהנהנת , " אז שנזוז " , " כן " , העפתי מבט אחרון לחדר שלי וסגרתי את הדלת .
הכל כבר במכונית של גבריאל שאר הדברים הועברו מזמן לביתו , אימא ואבא חיכו ליד הרכב , חיבקתי כל אחד מהם וניפרדתי מהם .
אחרי נסיעה של חצי עשה הגענו לבית או אחוזה של גבריאל התקשיתי שלא לבהות ביופי של הגינה שהקיפה את האחוזה , זה לא שלא גרתי בבית גדול אבל מעולם לא הייתה לנו גינה במקומה הייתה בריכה .
קולו של גבריאל נשמע מאחורי , " את מתכוונת לעמוד כל היום " , הסתובבתי אליו פוגשת בפניו ומיד מתחרטת אחרי שקלטתי שהוא קרוב מאוד , מיד זזתי והמשכתי להתקדם לדלת הכניסה , נכנסנו לבית ואישה בגיל ה50 ניגשה אלינו , "אדון וגברת אבוטבול ברוכים הבאים לביתכם איך אוכל לעזור לכם " גברת אבוטבול נו באמת אנחנו עדיין לא נשואים ! .
" שלום לי קוראים רוז ואין צורך בגברתי " אני אומרת עם חיוך , היא מחייכת אלי בחזרה , " וונסה , תראי לרוז איפה החדרים וגם תעשי לה סיור בבית " גבריאל אומר לה בקולו הקר שניתן לראות שהיא נרתעת ממנו , היא מהנהנת ומתקדמת איתי למדרגות , הבית ללא ספק גדול ומרשים אבל אין בו תחושת בית הוא מעוצב בצורה שמשדרת קרירות בדיוק כמו גבריאל , וונסה נעצרת מול דלת ומיד פותחת אותה , למולי נגלה חדר גדול עם מיטה זוגית וחדר ארונות וחדר מקלחת , הוא מאוד יפה ואפשר לראות שזה החדר של גבריאל כי החדר ארונות מלא בבגדים שלו ומה זה הבגדים שלי אני מסתובבת לוונסה כדי לקבל הסבר , היא מיד ממהרת להסביר לי " אז גברתי זה החדר שלך ושל אדון אבטובול " , אני עומדת מספר שניות מנסה לעכל האם מה שהיא אמרה נכון , למה זה חייב להתחיל גרוע למה מההתחלה הכל ביחד .
היא סיימה לעשות לי סיור בבית והבהירה לי מה מותר ומה לא אבל מה שהכי סיקרן אותי זה שקומה שלוש אסור לי בשום פנים ואופן להיכנס אליה כי היא הקומה שבא גבריאל קובע פגישות חשובות .
הודתי לה וניכנסתי לחדר שכעט הוא שלי ושל גבריאל הדבר היחיד שהתחשק לי זה להתקלח ולישון , פשטתי את בגדי וניכנסתי למקלחת היוקרתית והתענגתי על כל רגע בה , יצאתי עטופה רק במגבת , הורדתי אותה ולבשתי סט הלבשה תחתונה שחור שלא מזמן קניתי באתי לבחור בגדים והדלת נפתחה ודמותו של גבריאל ניצבה מולי .

בגלל שמזמן לא העליתי פרקים אני מנסה לפצות על זה ומשתדלת להעלות יותר .
קריאה מהנה 💕