ככה זה בעולם שלנו

פרק 7

חיפשתי לי שקט בקצה העולם מה לא עשיתי נסיתי להיות רחוק זה קצת מסוכן
בניה ברבי - במקום הכי רחוק

התעוררתי לבוקר שמלווה עם כאבי ראש חזקים , בהיתי בתקרה כמו בכל בוקר זה מין הרגל מוזר שלי חשבתי על מה שאמר הבארמן אתמול , אני באמת רוצה את החיים האלו לעצמי הרי זאת לא עוד סתם החלטה זאת החלטה שתלווה אותי לכל החיים , מצד שני אם אפר את ההחלטה הזאת המשפחה שלי ואני בסכנת חיים כי כמו שאני מכירה את משפחת אבוטבול הם ממש אבל ממש לא מקבלים הפר חוזה או החלטות זה בשבילם הכבוד ואם הוא נרמס אז הם יפגעו בך פי שתיים מהפגיעה שבפגעת בהם .
אחרי הרבה מחשבות קמתי חסרת חשק לעוד יום במשרד ועוד מסמכים ועוד מציאות משעממת חסרת משמעות , סיימתי ארגוני הבוקר שלי והתפללתי בלב שאבא כבר יצא כי בכל זאת זאת הפעם הראשונה שאני פותחת את הלב שלי או כל מה שעברתי ב 23 שנים שלי מולו ואני משערת שזה ממש לא שימח אותו זה רק עיצבן .
ירדתי בצעדים איטיים ומהוססים הלכתי למטבח וכומבן אני והמזל שלי הוא ישב עם העיתון בוקר שלו , התחמקתי ממנו מנסה לצאת מהבית מבלי שיראה אותי אבל אז הוא שם לב אלי ואמר " אני ראיתי אותך רוז לא צריך שתתחמקי ממני" אוקי נתפסתי נשמתי נשימה גדולה והסתובבתי בחזרה למטבח וכל מה שיצא לי זה " בוקר טוב " הוא הרים מבטו מהעיתון והסתכל עלי למשך כמה שניות ואז אמר " תראי רוז כל החלטה שלקחנו בחייך היא לטובתך ולמענך ובעתיד את תודי לנו על כך , מי יודע אם היינו נותנים לך להחליט עוד פעם על דעת עצמך היית מביאה לנו עוד טיפוסים כמו אביב , אני בכוונה הבאתי את אביב לפרויקט הזה בשביל שתתמודדי איתו ולהראות לך מה זה שמחליטים על דעת עצם מבלי לחשוב לעומק העניין , ולגבי ההחלטה שלך להתחתן עם גבריאל היא סופית ואת יודעת בדיוק מה זה להפר את החלטת משפחת אבוטבול , זה היה גורל אימך וכך גם יהיה גורל בנותייך וכך הלאה "  גיחכתי בלבי מה ציפיתי ממנו שיתן לי חיבוק שיבין אותי שיתנצל על החיים שגזל ועדיין גוזל ממני אני פשוט חסרת מילים אין לי כבר מה לומר אם ההורים שלי לא מבינים אותי אז מי כן יבין , הנהנתי אחרי שסיים את ההרצאה החסרת איכפתיות שלו ולא הוספתי מילה ויצאתי מהבית עצבנית יותר ממה שהיתי אתמול , אני כבר רואה איך היום הזה יהיה .
היום אני צריכה ללכת לחברה של גבריאל לעיין שוב פעם במסמכים ולחתום ולהוציא לפועל את הפרויקט אבל קודם אני צריכה לעבור בחברה שלנו לסגור כמה עיניניים עם כמה לקוחות .
****************
השעה כבר שלוש וחצי ואני ממהרת להכניס את כל המסמכים הדרושים לתיק שלי , וממהרת לצאת מהבניין של החברה בדרכי לחברה של גבריאל כי בכל זאת אני מאחרת ואני בטוחה שהוא עכשיו עם פרצוף חמוץ על זה ואין לי כוח לפרצופים שלו או לשחצנות שהוא משדר אוףף אני לא מאמינה שאני עומדת להתחתן דווקא איתו .
אני מחנה בחניון החברה ומגיעה למזכרות אני שואל את המזכירה איפה בדיוק הקומה של המשרד שלו היא אומרת לי קומה 25 ואני ממהרת להיכנס במעלית , אני מתקדמת לקומה שאין בה חוץ מחדר אחד ודלפק שיושבת מאחריו מזכירה עם לבוש מינמלי , אני לא מבינה נשים שלא מכבדים את הגוף שלהם למה ללבוש לבוש שמשדר כוונות לא נכונות , אבל כן שמדובר בגבריאל אבוטבול נשיים מוכנות לא ללבוש כלום .
התקדמתי לדלפק בזמן שהמזכירה סורקת אותי במבט מזלזל , אוקי חמודה אני זאת שצריכה להסתכל עלייך במבט הזה לא את , היא שאלה אותי בקול שלא כל כך נעים לאוזן "כן מי את " יאוו אני שניה מלהתפוצץ על מישהו וכדאי לה שתרגע לפני שזה בא עלייה "אני עורכת דין רוז אזולאי קבעתי פגישה עם מר אבוטבול הוא כבר מעודכן אז אל תעקבי אותי יותר משאני מעוקבת " עניתי ביובוש , היא נתנה לי מבט לא מרוצה וקמה מהדלפק בשביל שתכניס אותי למשרד שלו , היא תיקתקה פעמיים בדלת ושמעתי את קולו העמוק של גבריאל אומר כנס , " סליחה על ההפרעה מר אבוטבול אבל עורכת דין רוז אזולאי הגיעה" ואת שמי אמרה בזילזול , אני מתאפקת פה שלא להחטיף לה בוקס כמו שאני נותנת לשק האיגרוף שלי , הוא אמר להכניס אותי .
איך שנכנסתי קפאתי , מה לעזאזל אביב עושה פה , היום הזה לא יכול להיות יותר גרוע , שניהם סרקו אותי ללא בושה ואני זזתי באי נוחות למראה הזה , התחלתי להיתקדם לדלפק , באתי להגיד משהו אבל אז גבריאל הקדים אותי ואמר "איחרת" בנימה עצבנית כמו שציפיתי  " אני יודעת סליחה היו לי כמה עיניניים לסגור עם כמה לקוחות וזה לקח יותר מידי זמן מכפי ששיערתי שיקח זה לא יחזור על עצמו " אמרתי בינמה מאופקת הוא רק הנהן וסימן לי עם הראש לשבת , כאילו אני עוד עובדת אצלו כל כך באלי לצאת עליו עכשיו אבל אני לא יכולה כי קודם כל זאת פגישת עסקים ושנית אביב פה .
כל הפגישה אביב שלח לי מבטים שבאלי לעוף מפה כמה שיותר מהר ולא לראות את הפרצוף שלו , גבריאל יצא להביא את מסמכי העסקה שהוא לא סומך על עובד להביא אותם מפני שפעם מישהו הדליף חוזה של עסקה שלו אז בכל פעם שיש חוזה חשוב הוא הולך להביא אותו .
נשארנו אני ואביב לבד במשרד הזה שעד כמה שהוא גדול עכשיו מרגיש לי כל כך קטן כשאני איתו באותו חדר , הוא התחיל להיתקדם לכיוון שלי , אני מאוד חזקה ויודעת להגן על עצמי במקרים כאלה אבל בכל מה שנוגע באביב אני חלשה הוא משתיק את הגוף שלי ולא במובן הטוב , אני מתרחקת ממנו " איי רוזי למה את מפחדת ממני את יודעת שאני לא אפגע בך " והמשיך להיתקדם אלי " אבל כבר פגעת אביב וזה הכאיב " אמרתי " את יודעת שזה היה מזמן הגיע הזמן להיתקדם , אל תתקעי עכשיו על משהו חסר משמעות " אמר בזילזול אני רק רתחתי ואמרתי " חסר משמעות אביב רציני , אני לא יצאתי מהחדר שלי במשך חצי שנה לא אכלתי ולא ישנתי כמו צריך כמעט מתתי מחוסר אכילה וזה בגללך בגלל חוסר שליטה בצרכים שלך אם היה לך כל כך קשה לא לקיים יחסי מין במשך שלושה שנים אז למה לא חתכת מההתחלה למה משכת את זה ושיקרת לי , אני תיכננתי באותו ערב לתת לך את הבתוליים שלי אבל מזל ולא נתתי לך אותם כי לא מגיע לך מישהי כמוני מגיע לך שיחזירו לך על כל הפעמים שהשפלת אותי מול הזולות שלך ועל זה שהשוות אותי לבנות אחרות , אני לא אותה רוז אביב " אמרתי בנשימה אחת הוא רתח מעצבים והחזיק לי את היד והוא הכאיב לי כל כך שאני בטוחה שישאר סימן עליה " תקשיבי ותקשיבי לי טוב רוז זאת הפעם האחרונה שאת מרימה את הקול שלך עלי , אל תשחקי לי אותה עכשיו החזקה שעברה שברון לב , כי אני מכיר אותך טוב מאוד בסוף את תחזירי על ארבע אלי " הוא אמר ואז גבריאל נכנס

פרק שבע ואני מתרגשת 🥳
נ.ב בתמונה אביב