ככה זה בעולם שלנו

פרק 6

האמת כואבת רק לאלו שהיא כואבת להם
@ pavel_zagu

אני נכנסת לבית בכעס רב וסערת רגשות אחרי הארוחה שבה נקבע לי שוב פעם מסלול חיי , אני לא האמנתי שההורים שלי יגיעו לשלב כזה גבוהה של התערבות עד כדי כך שהם בחרו לי את השותף לחיים שלי , זה כבר מתסכל אותי נמאס לי .
אבא נכנס אחרי כועס על כך שעזבתי את הארוחה באמצע והוא נאלץ לתרץ להם תירוץ שאני לא מרגישה טוב .
" למה עזבת ככה זאת לא התנהגות את יודעת שנאלצתי לשקר להם " הוא אמר בנימה שכמעט נראתה כצעקה , אני רק בעבעתי מכעס הוא עוד שואל על הסיבה , " אני לא מתחתנת עם רוצח מפיוניר בגלל איזה עסקה שלך לא אבא לא על חשבון החיים שלי " אני מחזירה באותה נימה , הוא רק התעצבן יותר  " את מתחתנת איתו וזה סופי רוז אין מקום לוויכוח זאת החלטה שנקבעה כבר", אני גיחכתי גיחוך חסר הומור " אה החלטה שנקבעה , תן לי לנחש על ידי מי אא עכשיו הבנתי כמה מפתיע על יד הוריי, תגיד אבא אתה שומע את עצמך על מה אתה מדבר , זה החיים שלי שאתה מדבר עליהם אתה בוחר לי שותף החיים שלי זה שאני אמורה להקים איתו משפחה " הוא קטע אותי בנימה מאופקת "רוז" אבל אני קטעתי אותו מרוב כעס " לא אל תגיד לי רוז ,נמאס לי מהחיים האלה שאין לי מילה בכלום בכל מה שנוגע בחיים שלי , נמאס לי מההתערבות הבלתי פוסקת שלכם , נכון אולי טעיתי פעם בחירות שלי מבחינה זוגית אבל כולם טועים לא,  אנחנו בניאדם , אבל אתם במקום לנחם אותי כמו כל הורה נורמאלי אתם בחרתם להכביד עלי בהצדקות שלכם , תגיד אבא מתי פעם אחרונה חיבקת אותי או אמרת מילה יפה עלי מבלי שאף אחד היה בסביבה , אה אבא ? כן כי גם אני לא בדיוק זוכרת מפני שזה אף פעם לא קרה , אני קיוויתי שלפחות את ההחלטה הזאת תשאירו לי ולא תתערבו " אמרתי בעצב אחרי שפרקתי את כל מה שיש לי על הלב , בלי להמתיין לתשובה מאבא שלי יצאתי מהבית.
נכנסתי לבר שקט כזה שאנשיים לא מחפשים בו חוץ משקט מבלי המוזיקה הרועשת והאנשיים המיוזעים שרוקדים כאילו אין מחר , התקדמתי לכיוון הבר והתישבתי על אחד הכיסאות  , ברקע התנגנה מוזיקת גאז שקטה וזה בדיוק מה שרציתי שקט ומשהו שישכיח אותי מהעתיד המתוכנן שלי .
הברמן הגיש לי את הזמנתי שאותה תופתעו לגלות מה היא , ווסקי נכון אני לא נראית טיפוס של וויסקי אבל זה בהחלט אחד האהובים עלי .
שתיתי כבר שתי כוסות , הברמן הבחיין בקצב המהיר שלי בלרוקן את הכוסות הוא התקדם לכיוון שלי ושאל "מה יום קשה " ואני הנהנתי , זה לא יום קשה זה חיים קשים "את רוצה לספר בכל זאת זה חלק מתפקיד הברמן " אמר וקרץ לי אבל לא קריצת פלרטתנית אלה ההפך כזאת משועשעת .
נאנחתי והרמתי מבטי מהכוס שעומדת להתרוקן שוב פעם , "מה תעשה שמביאים לך את העבר שלך ואת העתיד שלך מול הפנים שלך ואומרים לך תתרגל לעבר שלך וותכונן לעתיד שלך ,ואתה לא רוצה אף אחד מהדברים האלה " אני שואלת אותו מיואשת הוא חייך חיוך צדדי ואמר " אני מבין שמישהו החליט במקומך " אכן קלעת בול , לא אמרתי כלום חוץ מלהנהן , הוא המשיך " תקשיבי אני לא יודע בדיוק למה את מתכוונת מבחינת העבר שלך והעתיד שלך אבל אני מביין שמישהו החליט משהו במקומך ואת לא רוצה בזה , אז אני מציע לך לעמוד על שלך ולהעמיד את מישה החליט במקומך , את העבר אף אחד מאיתנו לא יכול לברוח ממנו לתמיד תאמיני לי אבל לומדים להתרגל איתו אבל מבחינת עתיד זה עוד תלוי בידיים שלנו אז תנסי לנצל את זה " הוא סיים דבריו ונקטע על ידי לקוח אחר הוא חייך אלי וקרץ אלי והלך ללקוח שקרא לו , אני החזרתי לו חיוך צדדי כתודה הוא באמת ידע לנחם אותי קצת במילים שלו  , שילמתי על המשקאות והוספתי טיפ מכובד לברמן שניחם אותי ויצאתי מהבר .
אני מרגישה אותה הרגשה שהרגשתי במועדון , שמישהו מסתכל עלי אבל בכל פעם שהוסתבבתי לא ראיתי אף אחד זה מוזר ואני שונאת את ההרגשה הזאת , באתי להיכנס למכונית אבל בדיוק שבאתי להיכנס גיפ שחור עם פנסים לבנים סינוור אותי , שמתי את היד שלי על מצחי להסתיר את האור מהעיניים שלי , יצא מהגיפ גבר עם חליפה אבל האור סינוור אותי ולא הצלחתי לזהות את הפנים שלו , הוא התקדם לכיווני והפנים שלו לאט לאט התבהרו , זה היה גבריאל .
הוא התקדם לכיוון שלי ונעמד מולי , הוא הביט בי ושוב סרק אותי ונשך את שפתיו גורם לאותה צמרמורת לעבור בגופי , לעזאזל עם הצמרמורת הזאת , הוא התקרב אלי ואמר " אני מבין שאת מרגישה יותר טוב" שאל בציניות שהוא מבין שלא באמת לא הרגשתי טוב , אני גלגלתי את העיניים שלי וסובבתי את גבי אליו כדי להיכנס לאוטו שלי כי אין לי חשק לאף אחד ובטח לא אליו אחרי הבשורה שאנחנו עומדים להתחתן , אך הוא עצר אותי וסובב אותי אליו , אנחנו היינו מאוד קרובים הוא החזיק אותי מהמותניים שלי ואני עצרתי נשמתי מהקרבה הזאת הוא חשק בשינוו ואמר לי "לעולם אל תגלגלי את העיניים שלך או תעיזי להפנות אלי הגב שלך כשלא סיימתי לדבר איתך " אמר בנימה מאיימת , אני נאנחתי ואמרתי " אתה לא תחליט עלי מה אני אעשה ומה אני לא אעשה כי יש לי מספיק אנשיים שמחליטים עלי " אמרתי בחוסר סבלנות הוא התקרב עוד יותר לכיוון האוזן שלי ואמר לי " אני ועוד איך אחליט עלייך נסיכה אל תשכחי מה אנחנו עומדים להיות " הוא הזכיר לי ואני רק התעצבנתי יותר " אנחנו ממש אבל ממש לא עומדים להתחתן " הוא הסתכל עלי למשך כמה שניות בוחן את הפנים שלי " עוד נראה נסיכה עוד נראה " הוא אמר ושיחרר את את האחיזה שלו ממני שגרמה לרוח הקרירה להכות בי אחרי האחיזה שלו שחיממה אותי , " אל תקרא לי נסיכה " אמרתי עצבנית אני שונאת את הכינוי הזה הוא גיחך והתקדם לכיוון הגיפ שלו ואמר "לילה טוב נסיכה" והלך .

פרק קצר בהשוואה לפרקים קודמים אני יודעת אבל עשיתי את זה בכוונה .
ואוו אני לא מאמינה שכבר פרק 6 😶 , אני מאוד מתרגשת להמשיך ולשתף את הסיפור שלי .
דרך אגב תעקבו באינסטגרם אחרי החשבון המתוייג הוא מעלה הרבה משפטים יפיים 🙂