~הושלם~
לא כולם נולדים לחיים שהם בוחרים , יש חלק שמרוצה מבחירת הגורל ויש חלק שמקלל את הגורל , ואני מהחלק שמקלל את הגורל .
אבל כמו שאבא שלי תמיד אומר לי ככה זה בעולם שלנו .
רוז רגילה לחיים מתוכננים היא הולכת ישר ולפי החוק למרות שהיא חייה בסביבה שחוק...
קחי את הפחדים זרקי אותם לים תראי בסוף כל לילה החושך נעלם בניה ברבי -קחי את הפחדים
כשראיתי את ההודעה מגבריאל קפאתי כי אסור לאף אחד לדעת שאני באה לפה , כי אני יודעת שעכשיו הוא ישתמש בזה נגדי הוא יחשוב שהוא משתעשע איתי בזמן שהוא לא מבין מה חשיבות המקום הזה בשבילי המקום היחיד שאני מרגישה אני , הסתכלתי סביבי ולא מצאתי שום סימן למכונית או לגבריאל פתאום נשלחה לי עוד הודעה מהר מאוד נכנסתי אליה והיה כתוב בה אל תדאגי זה מעכשיו הסוד שלנו לא הספקתי לקרוא את ההודעה וקול חריקת הגלגלים של מכונית שחורה נשמע וחלפה מלפני , באותו רגע קיללתי את גבריאל כמו שלא קיללתי בניאדם בחיי , אני צריכה לסדר את זה ומהר מחר אני אעבור במשרד שלו לסגור את זה . נכנסתי למכונית ומרוב מחשבות לא שמתי לב שהגעתי כבר הביתה חניתי תמכונית ונכנסתי לבית , באתי לעלות לחדר שלי אבל אז אבא שלי עצר אותי " רוז בעוד יומיים את עוברת לגור עם גבריאל " , איך הוא יכול לומר את זה כאילו זה כלום אני כבר עייפה מהאדישות שלהם כלפיי וכלפי כל החלטה בחיים שלי ! . לא אמרתי כלום חוץ מלהנהן בתקופה הזאת זה נהיה כבר הרגל להנהן לכל מילה שלהם , אולי זה נובע מהוויתור העצמי שלי כלפיהם . ******************** קמתי מצליל השעון מעורר שלי ולא היה לי קוח לקום , קמתי באפס כוחות , נכנסתי למקלחת , עשיתי מקלחת בוקר כדי להתרענן ، ובחרתי בגדים :
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אספתי את השיער שלי לקוקו מתוח שהבליט את עיניי החתול שלי , התאפרתי בקטנה לקחתי תתקי שלי ושמתי על עצמי את הבושם האהוב עלי ויצאתי מהבית לכיוון המשרד של גבריאל כי היה לי חשוב לסגור את העניין של אתמול . יצאתי מהרכב שלי מתקדמת לכניסה , נכנסתי והלכתי לכיוון המזכירות , " שלום אפשר לדעת באיזה קומה המשרד של גבריאל אבוטבול " חייכתי אל המזכירה והיא חייכה בחזרה " בטח קומה 10 ישר ואז ימינה " הודיתי לה והתקדמתי לכיוון המעלית לחצתי על קומה 10 , יצאתי מהמעלית והתקדמתי לפי מה שאמרה לי המזכירה , באתי להיכנס למשרד אבל אז קול ציפציף קטע אותי " סליחה אי אפשר להיכנס " הסתובבתי לכיוון הקול וראיתי מישהי בלונדינית עם טון של איפור וליבוש טוב אם אפשר לקרוא לזה לבוש , גיחכתי ביני לבין עצמי לא ציפתי אחרת מגבריאל אבוטבול , " אני צריכה להיכנס זה לא יקח זמן 10 דקות ואני אצא " אמרתי לה בחיוך מזויף היא הסתכלה עלי במבט מזלזל ואז אמרה " אי אפשר אדון אבוטבול עסוק הוא לא יכול כרגע לקבל פגישות " לא יכולתי כבר לשמוע את הקול שלה ופשוט נכנסתי למשרד בלי לשאול אותה , גבריאל הרים את המבט שלו ואיך שראה אותי כמובן אי אפשר בלי לסרוק את כול כולי כמו מכונה , איך שנכנסתי המזכירה המעצבנת נכנסה אחרי , " אדוני אני אמרתי לה לא להיכנס והיא פשוט לא הקשיבה " אמרה בקול הציפצף שלה ואני גילגלתי את העיניים שלי , " זה בסדר היא יכולה להיכנס עכשיו תצאי ותשאירי אותנו לבד " גבריאל אמר לה והיא הסתכלה עלי במבט של גועל ושנאה וסגרה את הדלת , זה לא עניין אותי , התקדמתי לכיוון השולחן של גבריאל ובכל צעד הרגשתי שהוא בוחן כל תזוזה שלי , " במה זכיתי " שאל אותי במבט משועשע , " אתה יודע בדיוק למה באתי גבריאל אל תשחק לי אותה עכשיו " אמרתי בכעס , הוא קם מהמקום שלו והתקרב לכיוון שלי והוא נעצר עד שנהיה קרוב אלי אבל לא קרוב כל כך " קשוחה אהבתי " אמר והתעצבנתי עוד יותר " תשכח מכל מה שראית אתמול ושלא תעז לדבר על זה עם אף אחד "אמרתי בקול עצבני וכמעט צעקני , הוא התקרב עוד יותר כך שהוא היה קרוב אלי והלב שלי לא הפסיק לפעום פחדתי שהוא ישמע אותו , " את צעקת עכשיו עלי או שדמינתי , כי לא זכור לי שמותר לך לצעוק עלי , את לא תאיימי עלי ובטח ובטח לא תחליטי עלי שמעת אותי "אמר בקול של כעס ואני נרתעתי מהנימה בה הוא דיבר , " ואתה אין לך זכות שתרגל אחרי להזכיר לך אנחנו עדיין לא נשואים לפחות את זה תשאיר לי בגדר הפרטיות שלי " אמרתי לו באותה נימה הוא התקרב עוד עד שהרגשתי את הבל פיו על השפתיים שלי והתאפקתי לא להסניף את ריח הבושם הגברי שלו , " נכון אנחנו עוד לא נשואים אבל זה לא אומר שאת לא שלי , וכדי מאוד שתכניסי את זה לראש הקטן הזה שלך " הוא אמר , " אני מבקשת ממך תשכח ממה שראית אתמול אתה לא היית אמור לראות את זה " אמרתי בקול טיפה רגוע כי לא רציתי שהוא יכעס כי אני טיפה פחדתי מאיך שהוא דיבר קודם , "ואם לא מה תעשי לי וגם מה איכפת לך אם ראיתי אותך שם" אמר בנימה משועשעת , אני ידעתי שזה מה יקרה ידעתי , " כי אתה אדון גבריאל מותר לך ללכת לאיפה שאתה רוצה מותר לך לבחור את מה שאתה רוצה מותר לך לעשות את מה שאתה רוצה , שלעומתך אני מוגבלת מכל הבחינות והאיגרוף הוא מקום המפלט שלי המקום היחיד שאני מרגישה אני , בלי שום מסיכות בלי שום חיוכים מזוייפים פשוט אני , ואני לא אתן לך להרוס לי גם את זה בחיים את עבר לקחו לי ואת הווה לוקחים לי ואת העתיד כבר קבעו לי אז אולי את זה אתה לא תדחף את עצמך בו " אמרתי בקול עצבני ומאוס , הוא שתק והיסתכל עלי לכמה שניות , הוא התקרב אלי יותר ואני נרתעתי , הוא התקרב לאוזן שלי ואמר לי " סגרנו" והתרחק , לא רציתי שיתרחק רציתי שישאר קרוב ככה ולהסניף את הריח המשכר שלו , מה מה אמרתי הרגע אוי נו באמת רוז תתאפסי על עצמך , יצאתי מהבהיה שלי ואמרתי " טוב אז אם הכל הסתדר ברשותך אני אלך " והוא הנהן הסתובבתי לכיוון הדלת מרגישה את המבט שלו צורב אותי מאחור באתי לצאת אבל אז הוא אמר " ורוז לא לשכוח מחר את עוברת אלי " הסתובבתי וחייכתי חצי חיוך ויצאתי . יצאתי מהמשרדים של גבריאל ונסעתי לכיוון החברה של אבא שלי . אחרי יום עבודה עמוס סוף סוף סיימתי לחתום על כל המסמכים ומרוב פגישות כבר לא יכולה לראות עוד אנשיים , אספתי את כל הדברים שלי ובאתי לצאת מהמשרד אבל אז נשמע צליל הודעה מהטלפון שלי הוצאתי אותו לבדוק ממי ההודעה וראיתי שזה ממספר לא מזוהה נכנסתי להודעה והיה כתוב בה " אז התארסת , לא ציפתי ממך לרמה כזאת נמוכה רוזי " אני ידעתי ממי ההודעה הזאת וקיוותי בלב שאני טועה !
אזז פרק 11 ואני מתרגשת , שוב סליחה שאני פחות פעילה אבל מבטיחה להשתדל יותר 🙏💕 קריאה מהנה :)!!
