נקמה ואהבה

התחלה

אנדרו קאלו
היא הסתובבה סביבי בצורה המרושלת ההיא, כאילו היא האריה ואני הפאקינג הטרף שלה.

״מה את עושה?״ שאלתי, מנסה לא לצחוק. בחיי, ניסיתי. אבל משהו בבחורה הזאת הוציא אותי מגדר הגבולות שהצבתי לעצמי כל הזמן.

לא לחייך.
לא לצחוק.
לא להביע רגש.
להרוס.
לנקום.
לתעב.
להיות בשליטה מלאה.

מי היא לכל הרוחות?

״שקט..״ היא ממלמלה בין צחקוקים מתוקים, נעצרת מאחורי ונוהמת בצורה סקסית וממכרת, ״יש לו גם תחת סקסי, אלוהים.״ היא פחות דיברה אליי, היא דיברה לאלוהים.

חוסר טאקט רציני.

הסתובבתי בחיוך מופתע, עובר על אחד מהחוקים שהצבתי לעצמי לפני שעליתי על המטוס לניו-יורק.

היא הביטה בי בחיוך מתוק, ממצמצת בעיניה החומות, גורמת לי לצחוק . ״אלוהים, מה זה הצחוק הזה?״ היא שוב דיברה לאלוהים, נרגעתי מהצחוק שלי והיא הצביעה עליי במהירות. ״תצחק שוב,״ קולה היה מתחנן. ״בבקשה..״

הבטתי לעיניים האלו, לא יודע בדיוק איך להגיב. מעולם אף אחד לא התחנן לראות אותי צוחק.
טוב. זה דפוק.

לאף אחד לא בדיוק אכפת מהאושר שלי.
מי מסתבלט עליי ברגעים אלו?

שיערה השחור היה פזור על פנייה בצורה מבולגנת ויפה שמצאה חן בעיניי. ״איך אמרת שקוראים לך?״ היא המשיכה לתחקר אותי כשמצמצה בעיניה בפעם השניה כבר.

היא סקרנית, וזה לא טוב.
זה עוד לא יותר לא טוב שהיא עברה על אחד מהגבולות שהגנתי עליהם עד עכשיו.

כבר עשר שנים.

הו, אלוהים, אם אתה אשכרה קיים.. אתה בטח צוחק עליי.

היא פאקינג כל-כך מתוקה עם השפתיים האלה, מלאות ומושלמות בשבילי.. והאודם האדום-בוהק הזה? מה הקטע? זה ממש מרקיד לי את הזין.

רק דמיינתי כל מה שלא הייתי אמור לדמיין לבחורה יפהפייה ושיכורה מהתחת.

העברתי את עיניי על גופה באיטיות, מהחזה המושלם שלה עד לרגליים הארוכות-שזופות האלו שמצאו חן בעיניי. העקבים השחורים שהיא לבשה עוררו בי חשק עז להרוס לה אותן, אבל אחרי שאזיין אותה בהן.

רציתי לזרוק לה אותן, לשרוף אותן כדי שאף אחד לא יראה אותה בהן. רציתי שהיא תהיה שלי ממש עכשיו, ושנאתי שרציתי את זה.

ומה לעזאזל נסגר עם השמלה הקצרה הזאת?