נקמה ואהבה

16/ חלומות מהצד הטוב.

-חלומות מהצד הטוב-

חלק 3
איזבלה סמית
״לא.״ התרחקתי ממנו.
״זאת לא הייתה שאלה,״ הוא אמר בטון המזהיר שלו.

״מה אתה רוצה ממני, הא?״ כעסתי. הייתי מקצה השיגעון שלי. ״לקחת לי את החלום, את התקווה, את אבא שלי!״ הטחתי את ידיי בחזהו, מתעלמת מכולם.

זה היה מתיש. הוא.

״וזה לא מספיק לך, נכון?!״ כעסתי. ״אפילו את הנעליים האהובות עליי לקחת!״ הרמתי את קולי עליו, רותחת.

נכנעתי למולו.

״אנשים מסתכלים. זה מה שאת רוצה, איזבלה?״ קולו היה רגוע.

זה מה שאני רוצה?
מה אני רוצה, למען השם?

״אין לי רצון, כי גם אותו לקחת,״ גיחכתי במרירות, מתרחקת בעוד צעד. ״רק ביקשתי ממך שתשחרר אותי, זה יותר מדי בשבילך?״ התעצבנתי.

״אני לא יכול לעשות את זה..״ הוא לחש כאילו זה סוד. כאילו פחד שמישהו ישמע שהוא לא יכול לעשות משהו.

לא יכול? בטח זה בדיחה על חשבוני. כמו פאקינג תמיד.

הנדתי את ראשי בחיוך, המומה. הרגשתי כל-כך משוגעת. ״אני לא אשם בזה,״ קולו היה כן כלפיי, הוא התקרב. ״איזבלה, אפילו לא התכוונתי להרוס אותך, את מבינה?״ לא. אני לא מבינה.

״אבל הרסת.״ אמרתי בשקט, חסרת סבלנות.

״תחזרי איתי לבית,״ קולו היה כמעט משכנע, מתחנן.

״אמרו לך שאתה מוזר כשאתה מתפרקס?״ החזרתי לו על אותו היום ההוא.

״תחזרי איתי לבית,״ הוא נשם עמוק, מאופק.

״לגיהינום הזה? אין מצב.״ כמעט צחקתי לו בפנים.

״אין לך לאן ללכת.״ הוא לחש בכעס.

״אני אסתדר. הסתדרתי עד עכשיו.״ התעקשתי, על החופש שלא הגיע לי.

״אני אלך.״ הוא גם התעקש. ״אם אני אלך, את תחזרי לבית?״ הפעם קולו יצא מבקש, משכנע לגמרי.

אלוהים... הייתי חייבת להוריד מהאגו. ומהר.

״בסדר.״ נכנעתי, מביטה סביבי. אף אחד לא עצר להקשיב, אבל אנשים עברו לידנו וכמה מהם זרקו מבטים מהירים.

״בוא נלך,״ ממלמלתי, נבוכה.

אנדרו הביט לרגליי ולפני שהספקתי לכעוס שוב, הוא הרים אותי, ״את יחפה,״ וזה היה התירוץ שלו.

אנדרו הוריד אותי בשנייה שהגענו לבית וזה שוב היה שקט ומביך בנינו. הוא נכנס לחדרו ואחרי עשר דקות יצא משם ששיערו רטוב והוא לבוש בחליפה מרשימה.

מכופתרת לבנה וחליפה של מעצבים בצבע כחול רויאל. הוא לא מרח את שיערו בג׳ל, אלא השאיר אותו ככה. ואהבתי את זה אפילו יותר.

״אני יכול לסמוך עלייך שתגיעי בזמן לעבודה,״ קולו היה ריק מרגש כשהוא הביט בשעונו, מפהק.

״מה?״ שאלתי מבולבלת. ״אה, כן,״ ולפני שהספקתי לשאול מה נסגר איתו ולאן הוא חושב ללכת, הוא הנהן באדישות.

״המפתח של הבית בשידה שלך בחדר,״ הוא טרק אחריו את הדלת ואז שמעתי את הרעש של הנעילה.

הייתי מותשת בשביל ללכת אחריו. רק רציתי להגיע למיטה שלי לישון.

אפילו לא בכיתי מרוב עייפות. התקלחתי בחוסר חשק, מתקדמת לחדר ולובשת את התחתונים הנוחים האלו. הלכתי לחדרו של אנדרו ולקחתי חולצה נוחה.

לבשתי אותה, חושבת עליו.

משם פשוט עליתי למיטה שלו, מתכסה בשמיכה.

ריחו עטף את כל החדר, ריח טוב ומתוק שאהבתי להריח. ריח ממכר שמשאיר לך רצון להריח ארבעים וארבע על שבע.

אלוהים...

איפה אנדרו?

מצאתי את עצמי נרדמת. ומצחיק, כי אנדרו אפילו נמצא בחלומות שלי.

חלומות מהצד הטוב.
חלומות מתוקים שהתחננתי שיתגשמו.

•••••
🤯