נקמה ואהבה

פרק אחרון🦋

-הסוף-

חודשיים לאחר מכן

איזבלה סמית׳
לפעמים יש רגעים שאי-אפשר לשכוח. והם לא תלויים ברגעים מצמררים בקטע הרע, אלא בקטע שגורם לך להתמצאות האהבה.

התחתנו.
ואני בהריון.

ואנדרו? מדהים. הוא הולך להיות אבא כזה טוב.

הבטחתי לו שאשמור לו את ליבי לנצח היום ועכשיו אנחנו בירח דבש שלנו ואנדרו כזה נסיך.

״איזבלה?״ קולו מהסס בחושך. הוא חושב שאני ישנה. ״לפני שבאת כל מה שראיתי זה נקמה. ואני מצטער שהייתי עיוור ולא עשיתי את הדברים האלה שעוד היית שיכורה,״ הוא עוצר לרגע, מגחך ומלטף את ראשי בעדינות.

אמרתי כבר שאני מאוהבת בו?

״אני זוכר שעמדת מולי ורצית לכתוב אותי לאחד הספרים שלך, ובעצם, מאותו הרגע הבנתי שהיה לך משהו שלא היה לאף אחד. איכשהו, היית כמו גנבת קטנה שחדרה לתוכי.״

למרות האירוניה, הוא זה שחדר לתוכי.

״הענקת לי חיים. חיים שמחקתי ומכרתי לשטן בתמורה לנקמה.״ הוא נעצר לרגע. ״גרמת לי להבין ולראות את הצדדים הטובים של החיים. את עושה אותי מאושר, לעזאזל.״

אני חושבת שאני דומעת.
אבל דמעות כאלה של אושר.

״חייתי בשקר עד היום, חייתי בנקמה של עשר שנים, עד שהבאת איתך את עצמך וגרמת לי להתאהב בך, ובעצם, אני לא מפסיק להתאהב בך מיום ליום. זה כבר על גבול האובססיה.. אולי אני אקח לי פסיכיאטר.״ קולו נחלש.

חייכתי.

״רציתי להגיד לך את זה בחושך ואת.. חתיכת נוכלת, אני יודע שאת ערה.״ זה הרגע שפקחתי את עיניי ומיהרתי לנשק את שפתיו.

״עכשיו תורי?״ צחקקתי.

״מתי שתרצי.״ גלטמן. הו, אני אוהבת.

״אני אומנם לא זוכרת את היום ההוא כשהייתי שיכורה, אבל אשמח שתספר לי.״ חייכתי. עוצרת לרגע.

״לא יקרה, הלאה.״ הוא הפך אותנו בעדינות והתחיל לנשק את צווארי.

״תהיה סבלני ותן לי לסיים.״ צבטתי אותו. ״אז, רציתי לספר לך שלמרות שהכחשתי את האהבה שלי אלייך בהתחלה, היה קטע אירוני בסיפור שלנו.״