נקמה ואהבה

28/ מחיר שעלה לחיו.

-מחיר שעלה לחיו-

שנה לאחר מכן-

חלק 1
איזבלה סמית׳
הריון.
שני פסים.

פאק. פאק. פאק.

אני מתחילה לבכות כשהכול מסתדר לי.

בגלל זה הקאתי כל השבוע שעבר. בגלל זה המצבי רוח המגוחכים שלי והאיחור של המחזור הדפוק שלי.

הדלת נפתחת ואנדרו עומד שם, נראה מבולבל. ״מה..?״ הוא מגחך, מהסס. הלב שלי כמעט נקרע ואני חשה לחץ. הבדיקה מאחורי ידי ועיניו עוקבות אחרי כל פעולה שלי. ״את מסתירה ממני..?״ גבתו מתרוממת כשהוא חוקר.

שנייה אחת והבכי שלי נעשה חזק יותר.

אני מפחדת.
אני חוששת.

״לא. אני במחזור.״ אני משקרת.

״מחזור? אוקי, נניח שזה נכון.״ הוא מגלגל עיניים והשעשוע נעלם מפניו. ״מה את מסתירה מאחורי הגב שלך?״

לעזאזל.

לא.

״מה אני מסתירה?״ אני מכניסה את הבדיקה למכנס שלי מאחור באיטיות אלגנטית ואז מחזירה את ידיי. הוא מתקרב ואני כמעט מתעלפת.

ידו במהירות שולפת את הבדיקה ואני צווחת בבהלה מכך. ״זה לא מה שאתה חושב!״ אני ממהרת לומר, ממשיכה לבכות.

הוא מחייך חיוך עדין. ״אז את לא בהריון?״ מה משעשע בזה?

״זה לא מה שאמרתי.״ אני מוחה כמה מהדמעות שלי באיטיות. ״מה שאמרתי זה...״ אני נתקעת והמילים נעשות לי כבדות ולפתע בא לי משהו מתוק.

שוקולד.
סוכריה.
מפל שוקולד.
סופלה.
עוגה מתוקה.

״איזבלה.״ הוא מעיר אותי מהחלום הקטן שלי. ״מה את כן אמרת?״ הוא כועס, כבר לא משועשע. ״מתי גילית?״

״עכשיו.״ אני ממלמלת, מביטה בכל דבר חוץ ממנו.

אני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתפסה בגנבה מפגרת של ממתק בחנות ממתקים.

זין.

אני רוצה לצרוח מכעס ותסכול. ואני גם רוצה משהו מתוק.

״מתי גילית?״ יש טון של אזהרה בקולו.

״אני לא משקרת!״ אני מרימה עליו את קולי, לחוצה ומבוהלת.

״לא אמרתי שאת משקרת. על ראש הגנב בוער הכובע, איזבלה. אז מתי גילית?״ הוא שיחק משחק פסיכולוגי! זה לא פייר!

״באמת גיליתי עכשיו,״ אני מנמיכה את קולי.

״בסדר. אז למה את בוכה כמו ילדה קטנה?״ הוא ממלמל בסרקזם כשהוא מתקדם לפח וזורק את הבדיקה.