נקמה ואהבה

2/ רנטגן מזויין.

-רנטגן מזויין-

חלק 2
איזבלה סמית׳
הכנתי קפה חדש לפני שנכנסתי בחזרה למשרדו של רוברט, עדיין עצבנית. ואז פגשתי בבחור החצוף ההוא שם, יושב בכיסא, משועשע כל-כך.

כמו רנטגן מזויין! זה מה שהוא עשה לי עם העיניים היפות האלה שאיימו על ליבי.

״אז אני מניח שפגשת את אנדרו,״ אמר רוברט בחיוך, לוקח ממני את הקפה ושותה.

אנדרו? אנדרו מ׳חצוף וגבוה בלי חלומות ותקוות׳??

״זה חם!״ מיהרתי להגיד מבוהלת.

״לעזאזל,״ רוברט נשף, ״שמתי לב.״ נאנח בצריבה של חום הקפה שלו. הבחור היפיפה צחקק כאילו זה דבר משעשע.

לא הבנתי מה מצחיק, ״אתה בסדר?״ מיהרתי לשאול את רוברט.

״בסדר, אני בסדר. אני שמח סוף-סוף להכיר בינך לבין אנדרו.״ אמר רוברט לפני ששתה שוב בקפה החם, מתרגל לחום שלו.

רגע. מה?

״תזכיר לי?״ ממלמלתי נבוכה מכך שאני באמת לא יודעת על מי מדובר.

״הבן שלי..״ אמר רוברט בחיוך משועשע. ״סיפרתי לך עליו כמעט כל יום.״ אמר במהירות, גורם לי להיזכר.

״אה.. החתיכת מניאק.״ פלטתי , מבוהלת.

״הו, אז ככה הוא קורא לי.״ ממלמל אנדרו בחיוך צדדי בעל גומות קסומות ויפות. שנאתי לאהוב את זה.

״כן. זה הוא.״ גיחך רוברט. ״אני הנחתי שהכרתם כי הקפה שלי.. במקרה , אצלו.״ המשיך.

״כן,״ ממלמלתי נבוכה.

״אז אבא, אתה יודע שהיא רוצה להיות סופרת?״ אנדרו אמר פתאום, מבהיל אותי בכך שהוא מחייך את החיוך המתגרה והסקסי ביותר שראיתי.

כן, התחתונים שלי לא רלוונטיים כל עוד אין לי תחתונית. למה לא שמתי תחתונית? שיט.

״מאיפה אתה יודע?״ מיהר לומר רוברט. ״חשבתי שרק אני יודע,״ הפעם רוברט פנה אליי במבט לא מרוצה.

״כן, אין לי מושג מאיפה הוא יודע,״ מיהרתי להתגונן.

״פגשתי אותה, אבל היא לא זוכרת. ״ אמר אנדרו, נינוח כל-כך כשהוא מביט בי במבט הקר ביותר שפגשתי.

״אני לא זוכרת שפגשתי אותך.״ אמרתי בכעס לאנדרו.

״בדיוק. זה מה שאמרתי, אבל את לא מקשיבה.״

הוא מטריף אותי! אלוהים!!

״אתה פה פחות מעשר דקות וכבר מעצבן את איזבלה?״ שאל רוברט בצחוק. חיוכו של אנדרו ירד באיטיות ועיניו התכהו.

מעולם לא ראיתי כזו שנאה כמו שהיה בעיניו של אנדרו כשהוא הביט בי. כאילו שונא את הסיבה שבה אני נושמת. ״איזבלה סמית׳?״ קולו נטף סרקזם כשהוא גילגל את שמי על לשונו, מעביר צמרמורת איטיות בגופי.

מה? למה הוא מבטא את השם שלי בצורה כזו... מתעבת?

****

הטחתי את ידי על הדלפק בכעס. אלוהים אדירים!
אני כל-כך פאקניג עצבנית!

הבנות החדשות צחקקו כשעברו לידי שאחת מהן אמרה; ״כן. אנדרו כל-כך שווה.״ שווה לתחת שלי אולי .

נשבעת שהוא הגבר הכי חצוף ומניאק שפגשתי. אין לו מעצור בפה ועכשיו הוא גילה את הסוד שלי על הרצון להיות סופרת לכולם!

עכשיו כולם יודעים על כך שאני רוצה להיות סופרת אנונימית. אחלה. פשוט אחלה!

ועכשיו אין לי חשק. איזה חרא!

נאנחתי בתבוסה, נשענת קדימה ועוצמת את עיניי. חיפשתי דרך איך לצאת מזה, מה לעשות? וכשפקחתי את עיניי, הבטתי לעבר דלת המשרד ונבהלתי לגלות שהוא עמד שם, בוהה בי.

עיניו היפות הביטו בי כאילו חדרו מגופי אל נשמתי. כיווצתי את גבותיי בכעס והתיישרתי בכיסא, והוא עדיין עמד באותו מקום.

הוא אשכרה עשה לי רנטגן, רק בלי החלק של המצלמה. רק העיניים.

״מה?״ פלטתי חסרת סבלנות.

רוברט יצא גם מהחדר ״קדימה אנדרו,״ טפח רוברט על כתפו של אנדרו. אני חושבת שהלסת שלי נשמטה ברגע שקלטתי איזה תחת יש לו.

יש לו חתיכת תחת סקסי! גאד!

הוא לפתע הסתובב לפני שנכנס למעלית, מצביע עליי ואומר ללא קול; ״תפסתי אותך.״ הסמקתי, מפנה לו את גבי במבוכה.

שיט.

הסתובבתי באיטיות והוא היה במעלית כבר, שהדלתות עדיין פתוחות והוא מביט בי בחיוך זחוח.

הדלתות נסגרו ואני חיפשתי מקום נורמלי לקבור את עצמי.

אנדרו קאלו חתיכת בן-זונה רציני. תפיצו!

יש לי חבר , מה נסגר איתי? למה אני מתנהגת בצורה כזאת? אסור לי להסתכל על גבר אחר! זה לא בסדר!

מייקל הבן זוג שלי, אמור לחזור מפגישת עסקים שהיה בלוס אנגלס, באזור לאס ווגאס. והחברה הכי טובה שלי ג׳סיקה, היא המזכירה שלו.. היא אמרה שהיא תשמור לי עליו. ג'סיקה היא בעצם כל החיים שלי. אני לא צריכה לדאוג בכלל.

ולמען האמת, אני סומכת עליו. אנחנו ביחד כבר שנתיים והוא הכי חמוד שיש בעולם.

אני גם ממש מתגעגעת אליו.
נכון?