נקמה ואהבה

24/ רצון זה דבר טוב.

-רצון זה דבר טוב-

חלק 2
איזבלה סמית׳
לא יכולתי להבין אפילו את עצמי. אז הוא הביט בי במבט הזה שלו. המבט המחכה. ״את לא מתכוונת להגיד כלום?״

היה לי יותר מדי מילים לנושא הזה.

״אתה מתנהג כמו איש מערות.״ זה מה שאמרתי בחוסר טאקט ובגיחוך כשאני מנסה שוב להרחיק את האחיזה שלו ללא הצלחה.

״הבנתי.״ הוא חיזק את הלסת שלו.

״אין לך מה להבין, אתה מתנהג כאילו אני חייבת להיות איתך ולהסתכל עלייך בזמן שאתה עושה הפוך. אתה הולך ומזיין בנות ומסתכל על בנות אחרות וא-״

״את רוצה שאני אסתכל רק עלייך?״ הוא קוטע אותי.

זה מה שאני רוצה?

אני נושמת עמוק. ״לא. אני רוצה שתשחרר את הנקמה שלך. אני רוצה שתחזיר לי את השרשרת ותיתן לי יחס שראוי לי. יחס שאישה אמורה לקבל.״ אני מתעצבנת, דוחפת את ידו מהזרוע שלי.

״זהו?״ הוא מרים את גבותיו, מתגרה בכעס שלי שרק הולך ומתעצם.

״לא.״ אני רוטנת בכעס. ״אני רוצה שפשוט תתייחס אליי ותהיה איתי, אני רוצה שתנשק אותי ושתפסיק ללכת ולעשות את כל הבלגן הזה בחוץ.״ אני מתנשפת כאילו אני רצה.

וואו השתייה הזאת.. מוציאה ממני כל-כך הרבה.

״ואני גם ממש רוצה שתשלים עם אבא שלי כי זה חשוב לי. ואני רוצה שתשלים עם העובדה שאלו החיים ושאתה לא יכול לתקן אותם. ״

״איזבלה, זה יותר מדי.״ הוא ממלמל, נראה שונה.

״זה לא יותר מדי! זה מה שאני רוצה!״ אני מרימה את קולי בכעס. אני נושמת עמוק בשביל למתן את הכעס שלי אבל זה לא מצליח. ״אתה חצוף, אתה יודע?״ אני עדיין כועסת.

״למה חצוף? מה עשיתי?״ הוא מגחך, מופתע.

״כי זה מה שאני רוצה, אז אל תגיד לי שזה יותר מדי,״ אני מנופפת את ידיי בכעס, ומנסה להתעלם מהצורך הזה שאני רוצה את הקירבה שלו באותה רמה שאני רוצה לתת לו סטירה.

״בסדר. זהו?״ הוא מחייך חיוך קטן, משועשע.

עיניי מעקצצות בדמעות, אני מנידה את ראשי; ״לא.״ אני מיבבת. ״אתה יכול לעשות את כל זה?״ אני מנגבת דמעה שגולשת במורד פניי.

״למה לי?״ הוא משלב את ידו, כמו הבוס ההוא שמראיין את הבחורה המפוחדת שרוצה את העבודה והבוס שואל אותה; ׳למה לנו לקבל אותך ולא מישהי אחרת? תשכנעי אותנו שאת מתאימה.׳

״כי אני רוצה.״ אני מיבבת שוב כמו גור כלבים בזמן שאני דומעת כמו ילדה קטנה מכך שלא קיבלה מה שהיא באמת רוצה.