נקמה ואהבה

5/ נשארת היום מעל הדרוש.

-נשארת היום מעל הדרוש-

חלק 3
איזבלה סמית׳
לא האמנתי למראה עיניי.
מייקל? אלוהים! זה מייקל!!

קמתי על רגליי ברישול, מנופפת לו בהתרגשות.

מייקל זה הבן זוג שלי שהיה רחוק ממני בעסקים עד עכשיו. אבל עכשיו.. הוא כאן! ״אלוהים,״ פלטתי קצרת נשימה, ובדיוק דלת המשרד נפתחה ואנדרו עמד שם- שונה מהרגיל.

אנדרו היה עצבני.

״התגעגעת?״ קול הבהיל אותי ומייקל היה ממש מולי, נבהלתי, פוקחת את עיניי בהפתעה.

״כן-מה? ברור!״ ממלמלתי לחוצה, מחבקת אותו.

״אני כבר מת להגיע איתך הביתה.״ קולו היה חלש כשהוא ממלמל את זה לאוזניי בחיבוק. שיערותיי עלו בקטנה וזה היה צמרמורת קלה- כמו תמיד עם מייקל.

״אה?״ התרחקתי ממנו, נבוכה, זורקת מבט מהיר לאנדרו. ״אבל למה לא התקשרת?״ שאלתי מבולבלת, ועדיין נבוכה.

״רציתי להפתיע אותך. לקפוץ ולהגיד שלום.״ הוא חייך בפשטות, נושק לשפתיי. ״יש לי פגישה היום במנהטן. מה אומרת, ניפגש בערב בבית?״ הוא ליטף את ראשי בעדינות.

״כן בטח, דבר איתי,״ מיהרתי להגיד כשהוא נשק לשפתיי שוב.

״טוב, אהובה. אני זז.״ הוא נשק לשפתיי שוב לפני שהלך. חייכתי בקטנה כשהוא נכנס למעלית מנופף לי שוב.

אנדרו שעדיין נשען על הדלפק, ממלמל; ״אם הייתי מאמין באלוהים, אז הייתי ממש מודה לו עכשיו.״ הוא היה חסר סבלנות ומעצבן בצורה יוצאת דופן.

״מה?״ ממלמלתי, מתיישבת מאחורי הדלפק, ואז מרימה את ראשי אליו.

״שניכם,״ הוא העביר את האצבע ממני אל המעלית: ״ממש משעממים.״

״זה לא עניינך מה אנחנו.״ ממלמלתי בכעס.

״בדיוק- זה לא, אבל כל עוד את עובדת תחתיי והחרא הזה,״ הוא כיווץ את גבותיו- ״בשטח שלי.. אז זה כן ענייני.״

הוא קרא למייקל חרא?!

״מי -לעזאזל- אתה חושב שאתה?״ כעסתי.

״הקול שלך עושה לי עצבים.״ הוא אמר כידו מסמנת לי לעצור בנפנוף-יד, כאילו באמת אין לו כוח אליי.

״גם שלך. ואני לא כזאת גסת רוח ואומרת את זה בקול, נכון?״ כעסתי כי באיזשהו מקום האמירה לו הציקה והכאיבה לי.

יש לי קול מעצבן?

טוב.. וגם אם כן, גם שלו ממש מעצבן!

על מי את עובדת? הקול שלו לגמרי עושה לך את זה. קול בראש הזכיר לי.

״טוב, סופרת יקרה. את נשארת היום מעל הדרוש.״ הוא אמר בקול קר אליי.

״מה? לא.״ מיהרתי לומר, נבהלת.

״בכל זאת, אני הבוס שלך ואני קובע.״ הוא התיישר, מביט בי ברצינות עם סמכות כזאת שהייתה למנהלים; ״ככה שאני מחליט.״ הוא אמר בקול חד.

״אתה רק הבן של הבוס שלי,״ תיקנתי אותו.

״לא, מתוקה.״ הוא התקרב ממש קרוב אליי, כך שהדבר היחיד שהפריד בנינו זה הדלפק. ״אני ה-בוס שלך, ואת תעשי מה שאני ,״ הוא הצביע על בחזהו בגסות, ״אומר.״

כיווצתי את גבותיי בכעס. אני חייבת לצאת מוקדם! ״אני קבעתי משהו, אני לא יכולה להישאר..״ ממלמלתי במהירות.

״אז תבטלי את זה.״ הוא אמר בקול מתעב. ״אפשר לדחות סקס עם חבר, לא תדאגי,״ הוא זרק את העקיצה בסרקזם, גורם ללחי להתלהט.

״אני ל..לא..״ ניסיתי להסביר.

״תחסכי ממני את הבולשיט הזה. אני שולח לך מיילים לתקן ותסתדרי את הכול בצורה נורמלית, מיס סמית׳.״ קולו היה קר ומצמרר.

זה הפחיד אותי כמו שעיצבן אותי.

אנדרו נכנס למשרד, טורק מאחוריו את הדלת בגסות, מסמן לי כמה עיצבנתי אותו.

אין לי דרך לשכנע אותו ואני חייבת ללכת לפגישה של ההוצאה לאור. לעזאזל.
אבל הם לא יעבירו לי את הפגישה.. בטוח הם יכעסו.

אי אפשר לבטל משהו מרגע לרגע!

מה , לעזאזל, אני עושה?