נקמה ואהבה

13 / נקמה ואהבה

-נקמה ואהבה-

חלק 2
אנדרו קאלו
לא חשבתי שאנהג בכעס כמו עכשיו. רתחתי.
כן. זו המילה המדוייקת לכעס שלי.

והסיבה? לא מוצדקת.
אבל מקור הסיבה? איזבלה סמית׳.

אני שונא את זה שהיא בוכה, ואני מרגיש טוב כשהיא צוחקת. אני אוהב לשגע אותה עד שהיא צורחת משיגעון, אני אוהבת לראות את הקמט בין המצח שלה כשהיא מרימה את הגבות שלה בהלם.

אבל עכשיו.. אני לא ממש מוצא את עצמי מתחבר לכך שהיא רוצה למות.

היא ביקשה שאתן לה למות.

ואני רק ראיתי את אדל מול העיניים. זכרתי את אותו היום ההוא שמצאתי אותה ללא רוח חיים במקלחת, באמבטיה.

רציתי להציל את איזבלה.
לא באמת רציתי להרוס אותה.

ניסיתי להתעלם מכך שממש , אבל ממש רציתי אותה, אבל זה היה פאקינג קשה.. כי זאת הייתה... איזבלה.

היה לה עצב בעיניים כשהיא חייכה בצער, מנסה בכוחה האחרון לחפות על האבא הדפוק שלו שלא הגיעו לו ברחמים, ובטח שלא הסליחה.

ניסיתי לשנוא אותה.

ניסיתי לראות בה כמו שראיתי בג׳ונתן.
ניסיתי!

אבל אז היא הביטה בי במבט המוזר הזה שאף אחד לא טרח להביט בי.

אז היא הגיעה עם הפנים המתוקות שלה והמילים העצובות שלה. אז רציתי להציל אותה, לא יכולתי להרוס אותה. רציתי להציל אותה כמו שרציתי לעשות עם אחותי הקטנה, אדל, אבל עם אדל פישלתי בטירוף.

איזבלה הייתה מקור העצירה לנקמה שלי.

״איזה זין!״ קראתי בכעס, מכה את הכרית, מסתובב במהירות וחוזר מהחדר שלי לחדר שלה.

פחדתי שהיא תחזור לשתות.

ולמען האמת, הייתה לי תחושה שזה מה שהיא תעשה.

פחדתי לקום בבוקר ולגלות אותה בלי רוח חיים.

אני לא מצליח למצוא את עצמי להתמודד בלעדייה. ונכון שאומרים שכמו שבאים ככה הולכים, אבל אין, אני פשוט לא מסוגל.

כעסתי לגלות כשהיא ישבה על הרצפה, גבה מופנה אליי.

היא שתתה, ״זה מגיע לי.״ היא שכנעה את עצמה שוב. עם מי ,לעזעזאל, היא מדברת? ״אני מצטערת שלא האמנתי לך, אמא.״

מה?

״מגיע לי למות. אני בן אדם נורא. אני בת נוראית. אני.. נוראית.״ היא המשיכה לרדת על עצמה, בוכה ושותה.