פרוייקט שממית

גילוי גדול

[הערת עורכת: בציר הזמן הזה, אירועי ׳צרה צרורה׳ לא התרחשו, כי זה מפריע לסצנה נורא מצחיקה שקורית אחר כך]

מרינט מיהרה להחביא את טיקי מעיניה של שממית.

אוקיי, זה ממש לא טוב. האם היא ראתה את טיקי?

״מרינט, אני ממש, ממש לא מבינה אותך. למה הלכת להפחיד ככה את אחי הקטן?״

האם היה זה כעס על פניה של שממית? אכזבה? אולי קצת משניהם?

היא נשמה נשימה עמוקה. ״אוקיי, אני ממש מצטערת לגבי אחיך הקטן.״

רגע, אבל הוא בכלל הכחיש את הכל! למה שהוא יעשה את זה?

״אני לא מאמינה לך. את היית צריכה לדעת, מכל האנשים!״

״אבל... למה? כל מה שעשיתי היה לשאול אותו לגבייך...״

לא היה לה קשה לראות שזו ממש לא התשובה שתרצה את שממית.

״באמת, מרינט? באמת?״

שממית המשיכה לסובב את החישוק-ספינר על אצבעה.

היא יכולה להרחיב אותו בכל רגע שתרצה ואין לי שום ערובה שלא תעשה זאת! אני אפילו לא חושבת שהיא מבינה שאני החיפושית... היא לא אמורה להעריץ את החיפושית?! והנה, היא כאן, מסובבת את החישוק שלה.

אני לא יכולה לבטוח בה ככה. החליטה מרינט. אולי אני אקבל כמה תשובות כאשר היא תהיה קשורה בחוט היו-יו שלי. לכל הפחות זה יהיה יותר בטוח.

״טיקי, נקודות!״

״לא! את לא תברחי, את שומעת?״ היא הספיקה לשמוע את קריאתה המיואשת של שממית ולראותה צונחת אל הכורסה.

החיפושית מיהרה לשלוח את היו-יו שלה לעבר שממית, אשר חמקה ממנו ברגע האחרון, מכיוון שהיא כבר הפסיקה לסובב את החישוק שלה.

״המפקדת, אבל-״

החיפושית ניסתה שוב ושממית חמקה החוצה דרך הפתח העליון בחדרה של מרינט. החיפושית מיהרה בעקבותיה.

״רגע, המפקדת, אבל תני לי להסביר!״

״אה, עכשיו את מעוניינת להסביר, אחרי שאיימת עליי?״

שממית סובבה את החישוק שלה במגננה, חוסמת עוד מתקפה מהיו-יו של החיפושית.

״איימתי עלייך? למה שאאיים עלייך?! אני לא רוצה להלחם בך! בבקשה תפסיקי!״

מה? האם שכחת מה קרה בחדר שלי, לפני רגעים ספורים?

ובכל זאת, היא נשמעת כל כך משוכנעת בעצמה! אולי לא כדאי שנלחם.

החיפושית הפסיקה לסובב את היו-יו שלה ושממית הפסיקה לסובב את החישוק שלה והביטו אחת על השניה במבט חושד.