פרוייקט שממית

העונש על היותך גנבת

הרחק בחדרה, נערה בעלת עיניים בצבע זית חרקה את שיניה, כמו בכל פעם אשר החיפושית הצילה את המצב.

אוף עם האקומה הזאת! למה תמיד הן מפסידות?

לילה הציצה החוצה מחלונה, שפתיה עדיין מעוותות מכעס. הפעם הקרב היה קרוב מאוד לחדרה, אפילו. אלא שאז היא ראתה מחזה מעניין במיוחד.

היתה זו רנה רוז׳, שם למטה בפארק. נראה היה כאילו היא נושאת מישהו ומניחה אותו על האדמה. אלא שאז היא חמקה מתחום ראייתה כאשר העצים הסתירו אותה. מה שהעצים לא יכלו להסתיר היה הבזק של אור כתום, כנראה כאשר רנה רוז׳ הורידה את הטרנספורמציה שלה.

איזה מזל רע! לו רק היתה לי זווית יותר טובה, הייתי יכולה לדעת את זהותה האמיתית! זה ממש לא היום שלי!

היא ניסתה להישען החוצה מהחלון ולהימתח, אך ללא תועלת. מה שהיא כן הצליחה לראות היא שאותה דמות נותנת את תליון השועל לאותו אדם אשר היא הניחה על הרצפה.

רגע, למה שהיא תתן לו את התליון שלה? למה שתעשה דבר כזה? זה כל כך, כל כך חשוד.

לבסוף היא הצליחה לזהות את הדמות, היה זה נטסורו, התלמיד החדש בכיתה. לילה דאגה לזכור את מראהו בשל הפוטנציאל להשתמש בו לצרכיה.

רגע, מה קורה כאן?

היא הסיטה את מבטה לרגע אל תליון השועל המזוייף שברשותה, עדיין תלוי בחדרה. הוא הזכיר לה את הכוח המדהים שניתן לה כוולפינה ובעת ובעונה אחת הזכיר לה את ההשפלה המרה אשר ספגה מידי החיפושית.

אולי... אולי זה לא כל כך רע, אחרי הכל. האם יש סיכוי שסוף סוף אקבל גישה למופלא האמיתי?

היא נזהרה מאוד עם המחשבה הזאת.

לא, בואו לא נסחף עדיין. רנה לא תתן את התליון שלה לאף אחד. אין סיכוי.

אבל אולי...

בכל מקרה, מה שזה לא יהיה, יכול להיות שימושי לתוכניות הנקמה שלי. אולי לגרום למישהו להיות קורבן אקומה, יחד עם התליון הזה...

היא חייכה כאשר התוכנית נרקמה במוחה.

אולי זה לא יהיה כל כך חסר מזל אחרי הכל. נראה לי שמחר יהיה יום טוב לשבור ולו במעט את היעדרותי מבית הספר.

חיוכה הלך ונתרחב. היא הכניסה את המופלא המזוייף לכיסה ונשכבה במיטתה.

חלומות מופלאים, לילה...

---

לילה חיכתה בציפיה לתחילת יום הלימודים, כמו שלא ציפתה לו כבר מזמן. סוף סוף היתה הזדמנות לקדם את הנקמה שלה, גם אם היה מדובר באפשרות קלושה. היא לא באה לבית הספר מאז שהחיפושית חשפה אותה. היא נאבקה ברצון להיות שם וברצון לברוח משם כאחד.