פרוייקט שממית

אפילוג

החיפושית הסתכלה בדמות המיבבת על האדמה והבינה שהיא חייבת לעשות משהו בשבילה. אבל מה בדיוק?

נראה לי שכרגע היא הכי צריכה חיבוק.

החיפושית עטפה אותה לאט.

״זה בסדר, שממית. לכולנו מגיע לחיות את האהבה שלנו. בתור המפקדת שלך, זו למעשה חובתי לגרום לזה לקרות גם עבורך.״

שממית הסתכלה אליה בחזרה במבט מובך מעט.

״אבל... אין שום דבר שתוכלי לעשות, המפקדת. אפילו לא את. הגורל הבלתי נמנע שלי הוא לחיות את חיי בכלא הזה. כל כך קרובה ועם זאת לנצח רחוקה מדי.״

״את לא מכירה אותי או יודעת מה אני מסוגלת לו, שממית. אני לא איבדתי תקווה עדיין. אבל כרגע יש מישהו שאני צריכה לערוך איתו שיחה צפופה. האם תוכלי בבקשה להוריד את השינוי שלך?״

שממית הנידה בראשה.

״קשקשים הורד.״

לאחר כשניה, עמד מולה נטסורו המבולבל מעט, מביט בדריכות לכל הכיוונים.

״חיפושית? חתול שחור? קרה משהו?״

״אין מה לדאוג, אני ביקשתי משממית להוריד את השינוי כדי שאוכל לערוך איזו שיחה שהגיעה זמנה.״

״אוקיי... על מה רצית לדבר?״

״בעצם...״ היא ענתה ״זה לא איתך שאני צריכה לערוך את השיחה הזו. יש כאן מישהו אחר שחייב לכולנו תשובות.״

---

הרגע הזה היה חייב לבוא, במוקדם או במאוחר.

ליק הציץ בזהירות מעבר לכתפו של נטסורו.

״חיפושית?״

״כן, ליק. אנחנו צריכים לדבר, בפרטיות.״

ליק עף לו באיטיות, כאילו מנסה לעכב את הבלתי נמנע. במקביל, החיפושית פתחה את כף ידה ונטסורו נתן לה את מופלא השממית. ברגע שהם התרחקו מספיק מחתול שחור ונטסורו, החיפושית החלה לדבר.

״או, כמה שאלות יש לי אליך! אבל כרגע, אסתפק בשתי שאלות קצרות. הראשונה: אם אשנה צורה איתך, האם תהפוך אותי לגירסה שלך של החיפושית?״

״כן, כך אעשה.״

״אבל... מה אם הייתי מצווה עליך להפוך אותי לשממית?״

ליק הרכין את ראשו.

היא יודעת. היא הבינה הכל.

״אם כך, אאלץ לעשות כפקודתך.״

הוא יישר את ראשו והביט בה.

״בבקשה תחשבי על ההשלכות של מה שאת עומדת לעשות. כרגע... מה שמחזיק אותם הוא העובדה שהם קיבלו את גורלם. אם הם יחזרו לקוות שוב, רק כדי להתאכזב... אין לדעת אם הם יעמדו בזה.״