פרוייקט שממית

הו שלום

(פרק פלאשבק - שבוע לפני היום)

מקס היה הראשון שחשב על כך וככל הנראה גם היחיד.

״מעבר של תלמידים באמצע השנה הוא בהחלט נגד התקנון. אני לא רואה שום דרך בה תלמיד היה מסוגל להישג כזה בלי לעשות משהו מאוד יוצא דופן.״ הוא סיפר לקים וכמעט והתחרט על כך בו ברגע. הרי עד כמה שקים היה חברו, הוא לא היה הכתובת הנכונה לשוחח איתה על כך.

״וואו, מקס, אתה ממש גיק. עכשיו אחי אל תבין את זה לא נכון...״ קים חבט בו קלות בכתף בידידותיות ״... אבל מה שאני מתעניין בו אלו בנות. אנחנו צריכים עוד בנות יפות בכיתה שלנו.״

הוא כבר ידע שקים נהג לצחוק על כך שהוא ירד לפרטים הקטנים, אבל הכל היה ברוח טובה.

כל מה שיש לו בראש זה ספורט ובנות. הוא כל כך חסר תקנה! בכל מקרה, הוא עומד להתאכזב.

״השם הוא נטסורו, שהוא אמנם שם יוניסקס ביפנית, אך הפעם מדובר בבן.״ הוא שפך מים קרים על ציפיותיו של קים.

״חבל, קיוויתי לשזוף עיניים קצת. אבל תקשיב, אתה זוכר את אונדיין, הבחורה מחוג השחיה?״ קים לחש לו, ״אנחנו יוצאים לדייט מחר!״

היה זה הרגע בו מקס הבחין באליקס נועצת בקים מבט.

למה שהיא תעשה את זה? טוב נו, מה שבין שניהם הוא לא ממש ענייני...

או אז הצטרפה קלואי לשיחה.

״למה שמישהו ירצה מרצונו החופשי לעזוב את אמריקה המהממת כדי לעבור ללמוד בבית ספר מלא בלוזרים ואקומות? מגוחך! מגוחך לגמרי!״

״אולי בעיית האקומות קשורה איכשהו אלייך, קלואי?״ אליה מחתה.

״כן קלואי״ הצטרפה אליקס ״אולי כדאי שלא תהפכי את התלמיד החדש לקורבן אקומה על ההתחלה? כבר צברת הרבה ׳סימני הפלה׳ עד כה...״

רגע, דברים מתחממים כאן...

״טוב אם הוא מגיע עם שעון פתטי כמו שלך, זה כמעט בלתי נמנע״ עקצה קלואי בחזרה.

אני חייב להרגיע את המצב איכשהו...

״אני לא יודעת למה טרחתי בכלל לספוג את אנרגיית החיים שלך. אני חושבת שהנשמה שלך היתה שווה חמש שניות וגם זה בספק.״

העלבון האחרון של אליקס היה יותר מדי בשביל מקס והוא הלך לחפש את מרינט בתפקידה כנציגת הכיתה.

---

מרינט מיהרה להגיע למקום עם מקס כדי להרגיע את חילופי הדברים הקשים.

״בבקשה, תרגעו!״ היא נעצה מבט בקלואי אשר החזירה לה מבט בוז משלה,

״אליה ואליקס התחילו להציק לי קודם.״

זה בעצם היה נכון חלקית. מרינט הביטה גם בהם בהאשמה אך הן רק משכו כתפיים. ״קלואי קראה לכולנו לוזרים, בהחלט סיבה להגיב.״