פרוייקט שממית

מיס אליינר

בינתיים, מרינט סוף סוף הבחינה שחדר האומנות נהיה שקט פתאום. היא הרימה את ראשה והבחינה ברוז.

״היי, רוז. הפסדתי משהו? איפה כולם?״ היא חייכה.

״אהה... נטסורו יצא מפה בוכה וכולם כמעט יצאו לחפש אחריו.״

החיוך נעלם מפניה במהירות שיא.

זה לא טוב... זה לא טוב בכלל! אם משהו רע יקרה לו...

מרינט מיהרה לצאת מחדר האומנות רק כדי לחזות באליקס בורחת.

״יש אקומה בבית הספר!״

״בבקשה תגידי לי שזה לא נטסורו!״

״אני מניחה שזו דרכה של פריס לאמר ׳שלום׳.״

אוי, לא !

אליקס ברחה לה במורד המדרגות, קול צעדיה מהדהד במסדרון.

מרינט מיהרה למצוא מקום בטוח לשנות צורה.

פעם אחרונה שמחזיקת מופלא הפכה לקורבן אקומה, היא היתה מהקשות שנלחמנו בה והאקומה התביית ישר על המופלא. אם הוא יימצא במופלא שלו... או שמא הוא ישנה צורה לאחר הפיכתו לאקומה ויקבל את כוחות השממית...

לא, זה יהיה אסון! האקומה תוכל להיראות כמו כל בן אדם כולל בלתי נראית!

איך נוכל לפגוע במופלא עם ׳חתולאגאן׳ כאשר הוא בלתי נראה, בלי לגעת בטעות באקומה עצמו?!

זה עלול להיות האקומה הקשה ביותר שאי פעם נלחמנו בו. אוף.

למזלה, הכיתה הראשונה אליה נכנסה היתה ריקה מאדם והיא נשמה לרווחה.

״זמן לשנות צורה! טיקי, נקודות!״

כאשר חיפשה את האקומה במסדרונות, החיפושית מצאה את עצמה מסתכלת במראה בלתי אפשרי. היתה זו רנה רוז׳, לא מראה חריג לכשעצמו, אלמלא העובדה שמופלא השועל היה אמור להיות מאוחסן בביטחה בביתו של מאסטר פו. גם זה היה יותר סביר, אלמלא העובדה שרנה רוז׳ הזו היתה חמושה בחישוק של שממית.

האם זה האקומה? האם זו מי שאני חושבת שזו? האם זה המופלא שאני חושבת שזה?

...

למה שום דבר שמערב את השממית הזאת לא יכול לפחות פעם אחת להיות סביר והגיוני?

היא נזקקה לתשובות בהקדם והיו-יו שלה עמד להשיג אותן בשבילה, או לפחות מספיק תשובות בשביל להילחם באקומה.

*פינג* השמיע חוט היו-יו כאשר נמתח סביבה רנה רוז׳.

המשלוח הגיע, רנה רוז׳ אחת, בבקשה.

״מי את?״ היא שאלה, נועצת בה עיניים.

״אליה. נטסורו נתן לי את המופלא שלו.״ היא לחשה וסיפקה את התשובה הכי טובה שהחיפושית יכלה לבקש בשלב זה.