חולמת אבל ערה

פרק ראשון

אני מתעוררת, מרגישה את חום השמש על עיני, אני במיטת בית חולים, רואה את המחטים מחוברות לי ליד, אני רואה את אבא, את אמא ואת האחיות שלי ליד המיטה, בפרצוף מודאג, אני מונשמת, עם מסיכה כזו. זה מוזר, לקח לי כמה רגעים עד שקלטתי את הקטע המוזר, אני לא בגוף שלי. אני מסתכלת על עצמי כמו בחלום, כאילו מחוץ לגוף, אבל עדיין מרגישה אותו. הייתכן שזה קשור למה שקרה אתמול? עם האישה המוזרה ברחוב? אני לא יודעת, זה כנראה חלום. אבל אני מרגישה כל כך ערה... אני באה לגעת באמא, לתת לה חיבוק, נשיקה, טפיחה על הכתף, אני נוגעת בה. אבל עוברת דרכה. זה מרגיש מוזר, בשלב הזה כבר נלחצתי, התחלתי לצעוק ”אמא!“ צעקתי, אבל הם לא שמעו. כאילו שהם מתעלמים ממני, אבל ידעתי שהם לא. משהו פה הרגיש לי נכון, אבל הייתה את התחושה, שהם לא יודעים כלום. נכנס אח לחדר הוא מדבר עם אמא אני שומעת אותו מסביר:” אני נורא מצטער, אנחנו לא יודעים מה מצבה, זה יכול להיות כל דבר. היא כאילו עדיין ישנה, רק שהיא לא הולכת להתעורר בזמן הקרוב, אתם יכולים לדבר איתה, היא מודעת לזה שאתם פה. אני אהיה בחוץ אם תצטרכו אותי“ התחלתי להיזכר באתמול, באישה, ברחוב החשוך, המיץ הזה שהיא נתנה לי לשתות, ומה שהיא אמרה ”חלומות נעימים“ פתאום הכל התחיל להתחבר...