הסתובבתי, מאחורי עמדה נערה גבוהה עם שיער שחור ארוך ועיניים מלוכסנות וקטנות ולחיים ענקיות, היי! היא אמרה, אני קפצתי " מממ-מה אבל איך" זה כל מה שהצלחתי להגיד כשבדיעבד בראשי חלפו אינסוף מחשבות, ושאלות וטענות.
שעה אחר כך, כבר היינו בחדר שלה, בסיאטל, זה לא לקח כל כך הרבה זמן, לא כמו שציפיתי מדיסי. בכל מקרה אני תמיד שוכחת שאני לא ממש צריכה לקחת אוטובוס או לחכות בפקק. ברגע שהתיישבנו השאלות התפרצו מתוכי, מי את? למה את פה? למה אני פה? איפה אנחנו בכלל? את אמיתית? אני אמיתית? היא הרגיעה אותי, ליטפה לי את היד, היה כל כך נעים להרגיש יד חמה על עורי. אני נשבעת שיכולתי להרגיש את הפרצוף שלי מסמיק ומאדים.
אני אעשה קצת סדר: שמה סאן צ'אנג, המשפחה שלה והיא עברו לוושינגטון מסין, היא לא הסתדרה בחברה וכן, גם היא פגשה את האישה המוזרה לילה לפני שהיא נכנסה ל"עולם" הזה. לא, אנחנו לא אוכלים, ולא מחרבנים(רציתי לוודא) בעיקרון הגוף שלנו מת, כל מה שהוא צריך הוא מקבל בעולם החומרי, ואנחנו לדעתה לפחות, במימד אחר. חצי דרך ממוות, אבל לא כמו כל מי שנמצא בקומה. אלא עולם קסום שכזה. ולא, היא לא יודעת איך יוצאים מפה. ישבנו יחד, שעות על גבי ימים ועדיין אנחנו לא מבינות לגמרי את העולם הזה.
אבל פתאום כשרק שתינו יחד, פה, לבד, בלי לחץ או פחד, אני מרגישה שאני לא רוצה לעזוב בכלל.
YOU ARE READING
חולמת אבל ערה
Novela Juvenilהיא סתם בחורה פשוטה שביקשה משאלה, היא לא ציפתה שהיא תתגשם. ⚠️*TW*⚠️ מחט*ם ד*ם מו*ת ב*ת חול*ם א*נס (יש מצב שיש עוד שאני לא זוכרת...)
