חולמת אבל ערה

פרק עשירי

כשאנחנו שם, אני על הרצפה הקרה, והיא מעבר לדלת, אני יכולה להרגיש את הלב שלה פועם במרץ, והיא לוחשת," האלי, את רוצה שאני אכנס?" ואני פשוט לא  עונה, והיא מבינה, ואני  ככה שבורה בוכה, מצומררת מהמחשבה, המחשבה הזו שכמו הסודות שלי, עכשיו אנחנו שלושה.
כשאני יוצאת מהשירותים היא לא שם, היא על הנדנדה במרפסת, יושבת לבד צופה בשקיעה, התיישבתי לידה, והנחתי לה ביד את הפתק שכתבתי לה. היא קוראת אותו, מסתכלת עלי אני מרגישה את המבט שלה חודר לתוכי, היא לא מבינה, איך זה אפשרי, הדמעות מתחילות להתאסף בעיני, כאילו שגם הן רוצות להיות איתנו במרפסת, היא מתקרבת אלי ומחבקת אותי, אני כבר לא יכולה להחזיק את עצמי יותר, אני נשברת ומתחילה לבכות, מנסה לאמר לה שאני מצטערת, שאני ניסיתי למנוע את זה, שלא יכולתי, שקפאתי, והיא רק מחבקת אותי חזק יותר, ושתינו ככה על המרפסת ישבנו כך שעה אולי יותר, ולבסוף היא לחשה לי " את יכולה לספר לי איך זה קרה?" ואני הנהנתי, והתחלתי לספר לה הכל, מההתחלה, עד עכשיו. ולבסוף היא נתנה לי נשיקה על הלחי ואמרה " הכל בסדר האלי, אנחנו נסתדר, אני אדאג לכם" וככה ישבנו, אני, סאן, והתינוק שבתוכי.