חולמת אבל ערה

פרק שלישי

הייתי שרועה על המדרכה, שבורה, מבפנים וקרועה מבחוץ. האישה התקרבה אליי עזרה לי לקום והוליכה אותי למקום שהיא שכנה בו כנראה. באמת שבאותו רגע לא היה לי אכפת, לאן היא תיקח אותי, או מה היא תעשה לי,באותו רגע, רציתי למות, פאקינג למות. היא הושיבה אותי על כיסא חצי שבור, ונתנה לי לשתות תה, הרגשתי דמעה קרירה נוטפת ממני, על הלחי, לסנטר ולצוואר. זה כל מה שהרגשתי, קטנה כמו הדמעה הזו, חסרת חיים. חשבתי מה אספר לאמא, אם בכלל היא תאמין לי, הוא נראה כזה ילד רגיל, שקט, אני לא יכולה לאמר את השם שלו, אפילו לא לחשוב אותו, פשוט הרגשתי ריקה. היא אמרה שהיא מרגישה את התחושה,והחזיקה לי את השיער כשהקאתי, שיכורה. כל מה שיכולתי להגיד זה שאני רוצה להיעלם. ולבכות. היא החזיקה לי ביד והסתכלה לי בעיניים וברצינות אמרה ”אני יכולה לפתור לך את הבעיה הזו, אבל יהיה לך קשה מאוד לחזור“ כבר הרגשתי יותר טוב, ו(כמעט) בשיא הצלילות שנשארה בי אמרתי שאני רוצה, היא נתנה לי בקבוקון קטן, ירוק, עם נוזל מוזר, אמרה לי לשתות אותו וללכת לישון. לקחתי, מה כבר היה לי להפסיד? הרי כל חיי נלקחו ממני, רק לפני חצי שעה.