Bound to Love - BONUS

4 - Skylar

חיכיתי לצאת שבת בסבלנות, וכשהיא יצאה ערכתי פרק. תתמודדו.

אה, וגם תהנו 😂❤️

אני מסדרת את המיקרופון המחובר לראשי, מעט מרחיקה ומקרבת את הראש הקטן. אני עולה לבמה.

המון אנשים יושבים כאן.

לא חשבתי שיבואו הרבה אנשים.

אוקיי, עושים את זה.

אני מעט מסדרת את שמלתי לפני שמעבירה את ידי בשיערי. ״היי.״ אני מחייכת, מנסה להרגיע את הלב המשתולל שלי. ״אני בטוחה שכולם עד היום כבר שמעו והבינו מה אני חוויתי בעברי, לפני המון המון המון שנים.״ אני לוקחת נשימה. ״נחטפתי. אני זוכרת שחגגתי את יום ההולדת שלי, חגגתי את סיום התואר הראשון שלי, הלכתי לבלות, והתעוררתי קשורה. כבולה לאזיקים.״ אני מתהלכת מעט על הבמה; קולי כמעט מהדהד בכותלי האולם המלא. ״האדם שחטף אותי… הוא היה השטן שלי. הוא אנס אותי. כן, אני יכולה לומר את זה, נאנסתי. נאנסתי שוב ושוב ושוב. קיבלתי מכות, צלקות, צעקות, חבלות. כל זה בגלל חוקים שכיום אני כבר לא זוכרת את כולם.״ דמעות מתחילות להיקוות בעיניי בעודי מדברת. ״חייתי בפחד. פחד של להגיד משהו לא נכון, לאכול משהו לא נכון, לשתות משהו לא נכון, לעשות משהו לא נכון, לנשום לא נכון, לחיות לא נכון.״

אני לוקחת נשימה עמוקה, מרגישה את הדמעות זולגות על הלחיים שלי. אני מוחה אותן עם שריר אגודלי. ״התאריך בו נחטפתי היה שישה באוגוסט, אלפיים וחמש-עשרה. מבחינתי, זה תאריך השטן. הייתי כבולה בחדר למשך שבועות. שבועות. יכולתי לצאת רק בעיתים של מחזור. האוכל שלי הגיע פעמיים ביום יחד עם שתי כוסות מים, ופעם ביום קיבלתי גלולה. הוא גמר בתוכי בכל פעם מחדש.״ אני מוחה עוד כמה דמעות. ״הרגשתי כל כך רע... הלוואי שהייתי יכולה לדעת שזו רק ההתחלה. שלוש שנים וחצי, וזו הייתה ההתחלה.״ אני מצחקקת בחוסר הומור.

עשרים שנה לאחר הבריחה, ואני עדיין בוכה בכל פעם מחדש.

״ביום הולדתו השלושים, הוא שחרר אותי. לא, לא לחופשי. הוא שחרר אותי מהחדר. החדר האדום.״ אני מטיילת על הבמה מצד לצד, משחקת עם אצבעותיי. ״זה היה חדר הגיהינום מבחינתי, גיהינום שמכיל את השטן.״ אני לוקחת נשימה נוספת.

״הוא אמר לי שאנחנו צריכים ללכת לאירוע כלשהו. הוא המציא סיפור כיסוי כלשהו, נתן לי בגדים יפים, איפור… ומשם החיים שלי מצאו את התהום העמוקה יותר.״ אני משלבת את אצבעותיי אחת בשנייה. ״הכרתי באירוע ההוא את המושיעה שלי. היא האישה הכי טובה, הכי מכילה, הכי מקשיבה בעולם. לא ידעתי את זה אז, אבל היא לאחר מכן, חודשים לאחר מכן, הפכה להיות מן עוגן בשבילי.״

אנני.

לעולם ועד אהיה אסירת תודה לאישה הזו.

״אסור היה לי לספר על דבר, אבל היא ראתה שמשהו לא בסדר איתי. המבט שלי היה שבור, הפחד שלי ממגע היה מטורף, כאב לי לזוז ולנשום, וקיבלתי עונש לאחר האירוע. היא ידעה שמשהו לא בסדר. היא תמיד, תמיד, תמיד ידעה.״ אני מחליקה את ידי על בד שמלתי. ״הכרתי את המשפחה שלו ופה הבנתי שזהו זה, אין לי יותר לאן לברוח. משפחת מין, מבובה, הפכתי פתאום לארוסתו ובעתיד שלאחר מכן, גם לאשתו.״ אני לוקחת נשימה נוספת.