ג'ין:
"אתה.. באמת תרביץ לי עכשיו... רק כי באתי לנוח פה?" שאלתי בטון רגוע. למה הוא כזה אלים?... "בדיוק. אני רוצה שקט. אין לי כוח לילדים מציקים כמוך... עכשיו לך." ג׳ין.. להרגע! ג׳ין להרגע! "אם אתה אומר~" הרמתי את התיק שלי לוקח צעד ממנו נשכב חזרה על הריצפה מביט בשמיים בשתיקה.
"לא אמרתי לך ללכת?!" הוא צעק עליי בעצבים "זה לא המקום רק שלך! אתה לא תגיד לי לאן ללכת! אם כל כך רע לך איתי אתה מוזמן ללכת בעצמך! בסדר.. אז אתה היית פה קודם! אז מה?! אתה כל כך רוצה שקט...? זה לא שהתכוונתי לדבר איתך!!" צעקתי עלי מסתובב אליו עם גבי מוכן לבעיטה שהולכת לבוא.
"אתה הילד הכי חצוף שאי פעם הכרתי!! איך אתה מעז לדבר אליי ככה?!" הוא סובב אותי אליו ונתן לי סטירה חזקה. כזו שהשאירה לי סימן על הלחי, הסתובבתי שוב עם גבי אליו מניח יד על הלחי הבוערת שלי מוציא דמעות מעיניי ללא קול.
"לך כבר!" הוא בעט בגבי, קמתי ממקומי עם גבי אליו מחזיק את התיק בידי, כיווצתי את ידיי לאגרופים מוחא את דימעותיי עם השרוול של ידי הפנויה "א..אתה רשע נאמג׳ון~ רשע!" רצתי מהמקום בוכה.
נקודת מבט כללית:
ג׳ין: המשכתי לרוץ הרחק מנאמג׳ון.. הוא כל כך מרושע! וחסר לב! התיישבתי על אחד הספסלים זורק את התיק לצידי, כיווצתי את רגליי לחזהי בוכה ללא קול אל תוך ידיי.
נאמג׳ון: "אתה חתיכת תינוק!" צעקתי לו מרוצה מעצמי. נחמד פעם אחת להיות בצד הפוגע ולא הנפגע... אני מרגיש כל כך טוב! הילד הקטן הזה... שיבכה! התעלמתי מהעובדה שכן כאב לי עליו. נשכבתי חזרה אחורה מחזיר את האוזניות לאוזניי ועוצם עיניים.
ג׳ין: התיישבתי רגיל כשפניי עוד אדומות מבכי "לא.. אני לא אכנע~" מלמלתי לעצמי מוחק את דימעותיי "אתה תשלם על זה.. קים נאמג׳ון" נעמדתי במקומי מכווץ את ידיי לאגרופים בוהה בבית הספר "לא ג׳ין.. זה לא מתאים לך~" מלמלתי חוזר לשבת מתוסכל "אבל הוא כל הזמן מציק לך! צריך לשים לזה סוף!" שוב נעמדתי בנחישות "אייש.. זה מרגיש~ לא אני" התיישבתי חזרה נשכב לאורך כל הספסל "אני מניח שזה המקום החדש שלי~" מלמלתי לעצמי עוצם את עיניי.. נשאר עוד חמש עשרה דקות כולל ההפסקת אוכל.
נאמג׳ון:
המשכתי לשכב שם על הדשא בחיוך, רק לחשוב על הפנים המוכות שלו גרמו לי אושר~ נשארו עוד חמש דקות לשיעור הבא וקמתי מהדשא בחוסר רצון, הולך ללוקרים ומוציא ציוד מתמטיקה. "הכל בבית ספר הזה קל מדי... טוב... לא סתם יש לי IQ של 148~" אמרתי לעצמי מתקדם לכיתה ויושב בכיסא שלי. מעניין איפה הילד הזה... הוא בטח יחזור לכיתה עם עיניים נפוחות מבכי... או יותר טוב! הוא לא יחזור לכיתה! כן... זה נשמע טוב~
ג׳ין:
"אוליי אני אלך הביתה...?" הנחתי אצבע על שפתיי כשעיניי עוד עצומות "לא!" פתחתי את עיניי עובר לתנוחת ישיבה "לא עשיתי שוב דבר רע! אני לא אברח!" קמתי מהספסל מוודא שאני ניראה כמו תמיד~ שמתי קצת מייק אפ שאני תמיד לוקח איתי בתיק למיקרה שסו אה שוכחת ומרחתי בזרירות על המעט אדום בלחיי. חייכתי לוקח את התיק צועד אל עבר הכיתה, עברתי ליד הלוקר שלי מוציא ספריי מתמטיקה מביט במראה מסדר את שערי "כן!" חייכתי סוגר את הלוקר.
צעדתי לכיוון הכיתה דופק על הדלת "כן?" נשמע קולו של המורה, פתחתי את הדלת נכנס פנימה בחיוך "המורה אני מצטער על האיחור" חייכתי חיוך קטן בלי שיניים משדר שהכל בסדר "עוד לא התחלנו את השיעור, כנס בבקשה" חייכתי קד לו קידה "תודה המורה!" התיישבתי במקומי לא מתייחס לנאמג׳ון ואפילו לא טרחתי לשלוח אליו את המבט הכי קטן!
נאמג׳ון:
מישהו פה קיבל אומץ... אני... מדמיין או ש...הוא שם מייקאפ!? צחקתי בלב. אין מצב! הוא בטח חושב שהוא כזה גיבור... לא להרבה זמן ילדון... לא להרבה זמן... המורה התחיל בשיעור ואני לא התייחסתי לג'ין בכלל שוכח שהוא קיים.
ג׳ין:
הנחתי את ראשי על ידי נאנח, השיעור הזה כל כך משעמם~ עיניי החלו להעצם מעצמן.. בבקשה השיעור הזה... פיהקתי.. כבר יגמר~
מעכשיו... מעולם לא הגיע תלמיד חדש לבית הספר~ ג׳ין... תחייה את החיים הרגילים שלך~ נאמג׳ון הפך להיסטוריה~ אתה לא זוכר אותו והוא לא מעניין אותך~ תתרכז בלימודים!
"קים סוקג'ין!" המורה פתאום צעק והכה עם הטוש על השולחן. "אתה נרדם בשיעור שלי?!"
הרמתי את ראשי במהירות מהבהלה "ל..לא המורה! אני מצטער!" כן.. החיים הרגילים שלי~ חלק קטן ממני היה מאושר..
הזדקפתי על הכיסא מעתיק במהירות כל מה שהוא רשם.
*סוף השיעור*
נאמג׳ון:
שניים יכולים לשחק במשחק הזה... הוא מתעלם ממני? גם אני אתעלם ממנו. הלכתי ללוקר שלי מכניס את הספרים ומתקדם לכיוון השער. לפחות זה סוף היום כבר~
ג׳ין:
החזרתי את הציוד שלי ללוקר, עוד יומיים התוצאות של המבחנים... בטוח אני הצלחתי! כמובן שאני המנצח!
התקדמתי לכיוון היציאה מבית הספר נאנח.. אבא ואמא בטח יחזרו מאוחר היום~ אני אכין לעצמי משהו...? האא אבל עדיין לא עשינו קניות.. אוף~ טוב אני אלך לאיזה מקום~ הממ... מה נאכל?~
נאמג'ון:
חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה. חזרתי מוקדם היום... המשמרת שלי מתחילה רק עוד שעה! חייכתי לוקח את הטלפון שלי ומכוון שעון מעורר לעוד חצי שעה. "לילה טוב ג'וני~" עצמתי את עיניי ולקחתי לי תנומה קלה.
אחרי חצי שעה קמתי מהשעון. אוף אין לי כוח לזה~ קמתי והתארגנתי, רוכב למסעדה. אחרי בערך רבע שעה הגעתי. "נאמג'ון... אני צריך שתמלצר קצת היום... אחד המלצרים חולה..." "כ...כן אדוני... אבל... מי חולה?" "ג'י הו." "תודה אדוני..." הלכתי להחליף לבגדים של מלצר. פאק ג'י הו? אני אצתרך ללכת לבדוק מה איתה... אחרי המשמרת!
התחלתי למלצר. אני שונא להיות כל כך נחמד לאנשים! לפחות אני לא צריך לנקות כלום... אה רגע... אני בטח אצתרך להשאר אחרי המשמרת לנקות... לא משנה... אוף אני שונא את זה! לפחות אני מקבל טיפים...
ג׳ין:
הגעתי הביתה מניח את התיק בחדר. כל.. כך... משעמם~~ התקשרתי לסו אה לראות מה שלומה.
"היי סו אה!! מה את עושה??
משעמם לי~ עם מי את??"
"אני עם ג׳רמי! בדיוק הולכים לאכול...
ג׳רמי שואל אם אתה רוצה להצטרף~ מה
אומר? האא אל תבאס אותנו!"
"הממ בסדר! אני בא!! רק..
איפה אוכלים?"
"****"
"בדרך!"
---------
ניתקתי את השיחה, שטפתי פנים במהירות ויצאתי מהבית לכיוון המסעדה ההיא שלא הייתה כל כך רחוקה מביתי.
YOU ARE READING
School life • 学校生活
Hành động✨הושלם✨ הכל היה נחמד בחיים של ג'ין עד שילד חדש נכנס לכיתה שלו ביום הראשון של השנה החדשה. הילד החדש הזה... כזה רע... אלים ונורא לכולם... אבל דיי חתיך~ האם ג'ין יתחמק ממנו? האם הוא ינסה להתידד איתו? או שאולי התלמיד החדש יהרוג אותו לפני שהוא יספיק לעשו...
