School life • 学校生活

פרק 6- המלצר המוכר

נאמג'ון:
"אני נאמג'ון... אני אהיה המלצר שלכם להיום. אם תרצו משהו תלחצו על הבאזר מספר 3." הראיתי להם את הבאזר שמונח על כל שולחן.

"תהנו מהארוחה" קדתי להם והלכתי למטבח בינתיים להביא סכומים כוסות וקנקן מים.

ג׳ין: התקדמתי לכיוון המיסעדה "היי ג׳ין!!" סו אה חייכה מנופפת לי יחד עם ג׳רמי לצידה, רצתי לכיוונם בחיוך "מה קורה?!" חייכתי שמח לראות אותם "אזז ג'רמי הציע לי נישואין ו..." היא חייכה "האא באמת?! יאא זה מדהים!" נשענתי עם ידי על כתפו של ג׳רמי "ואתה מוזמן זה עוד חודש!!" היא חייכתה מושיטה לי מעטפה "וואה!! מזל טוב לשניכם!" חייכתי מביט בהם בעיניים נוצצות
"ארוחה היום על חשבוני!!!" ג׳רמי הבציר פתאום ונשמעו קולו ההיידד של סו אה.. היא כזו ילדה מתוקה~ אבל קשוחה בקטע אחר! אף אחד מעולם לא העז להתעסק איתה מאז המיקרה ביסודי שהיא שברה לילד שלעג לה את היד.
"קדימה ניכנס!" סו אה צחקה תופסת בידי ובידו של ג׳רמי נכנסת אל תוך המיסעדה.

נאמג׳ון:
ראיתי אותם יושבים בשולחן שהראיתי להם עם עוד מישהו. התקדמתי אליהם בחיוך מאולץ. הנחתי את הסכום והכוסות לידם והרמתי את ראשי רואה את ג'ין. פאק! מה הוא עושה פה?! הסתכלתי למטה שלא יזהה את פניי. "החלטתם כבר מה להזמין?"

ג׳ין:
הסתכלתי בתפריט שג׳רמי החזיק "אני רוצה מנה עסקית" אמר ג׳רמי "אני רוצה אותו דבר!" הוסיפה סו אה בחיוך "הממ... אני.. סלט קטן ומים...?" מלמלתי, אני לא רוצה להכביד על ג׳רמי "היי ג׳ין.. מה יש? קח משהו גדול!" "אני.. כבר אכלתי בבית אני לא ממש רעב..." חייכתי אליו.

"אני אתן לכם עוד כמה רגעים להחליט..."המלצר מלמל וברח? למה הוא כזה ממהר?...
"מה נסגר איתו?" מלמלתי "בטח חייב להשתין" סו אה החלה להתפקע מצחוק "יאא לא יפה!" צחקתי מכה חלושות את כתפה מצחקק מעט.

נאמג'ון:
התחלתי להוציא הזמנות אחרות עד שילחצו על הבאזר שלי וניסיתי שלא יראו אותי. אני כזה נאחס! ג'יזס! נאמג'ון! אסור שהוא יראה אותך פה! שמעת אותי?! הוא ירד עליך עד סוף החיים שלך!

ג׳ין:
"מה זה הכפתור הזה?" שאלה סו אה לוחצת עליו בלופים "יא יא תפסיקי!" צחקתי תופס בידה.
"קראתם לי?" הוא הגיע מהר והצלחתי לראות את פניו. נאמג׳ון? הוא עובד פה?
"כן אנחנו מזמינים שני מנות עסקיות סלט וקצת מים!" ג׳רמי דיבר והמלצר הלך משם.

נאמג'ון:
אולי הוא לא ראה אותי... הזנתי את ההזמנה למחשב ממשיך לשרת שולחנות אחרים בינתיים.
כולם פה חושבים שאני משרת שלהם?! אוף! אני שונא תעבודה הזאת! התקדמתי עם שלושת המנות לשולחן של ג'ין וחברים שלו.

"תרצו עוד משהו?" שאלתי אותם בחיוך כשראיתי את המנהל מסתכל עליי.

ג׳ין:
"הא~" מלמלתי מרים אצבע "נאמג׳-" בו אה וג׳רמי הסתכלו עליי מוזר "אתה מכיר אותו?" שאל אותי ג'רמי "הא? לא.. הוא רק מזכיר לי.. מישהו... שיצא לי להכיר~" מלמלתי מביט בו לשניה מחזיר את מבטי לצלחת "לא משנה.. לא משנה" חייכתי, אבל... זה אומר.. הוא עובד בתור מלצר? וואה~ גם אני צריך למצוא עבודה~ אני לא יכול להסתמך על דמי הכיס שלי~

"אם תצתרכו משהו תלחצו על הבאזר. ו...פעם אחת זה מספיק..." הוא אמר וצחקק. מה קרה לנאמג'ון הבריון?...
הנהנתי תופס במזלג שלי שקוע במחשבות, זה הגיוני שבן אדם משתנה בזוית של 360 מעלות?

נאמג'ון:
אני שונא להיות כזה נחמד... איכס. הוא בטח כל כך בשוק עכשיו... גיחחתי לעצמי. המשכתי לשרת עוד שולחנות ושוכח מהם. "נאמג'ון!" קרא לי המנהל. "כן אדוני?" קדתי לו "בגלל שג'י הו חולה... אין מי שיופיע היום... אתה יודע מה זה אומר?" פאק פאק פאק! "אבל אדוני א...אני לא יודע עד כמה אני יכול לשיר..." מלמלתי "תדגים לי." הוא ביקש וניסיתי את ההכי טוב שלי.

"זה מעולה. עכשיו תחליף לבגדי הופעם ותעלה לבמה... קדימה!" הנהנתי בתבוסה והחלפתי לבגדים של ההופעה. זה כזה מביך! "גבירותי ורבותי... קבלו בבקשה... את... קים נאמג'ון!" כולם מחאו כפיים ועליתי לבמה בחיוך מזויף.

ג׳ין:
הסבתי את מבטי לבמה "אין מצב!!" ציחקקתי מסתכל על נאמג׳ון "קדימה קים נאמג׳ון!!!" הראתי לו מנסה שלא להתפוצץ מצחוק

הוא הסתכל עלי במבט כועס והחזיר את החיוך. "בואו נתחיל!" הוא התחיל לעשות ראפ שקט והיה חושך בכל המסעדה. אף אחד לא אמר מילה. הסתכלתי עליו מוחק את החיוך מפניי, אני לא מכיר אותו! המשכתי לאכול כאילו כלום לא קורה פה.

נאמג'ון:
באמת שהתאמצתי לעשות את זה כמה שיותר טוב. אני מסתמך על הטיפים האלו. העברתי את מבטי על כל השולחנות ורואה שג'ין אפילו לא מסתכל עלי... יופי לפחות זה... המשכתי לעשות את זה מגיע לקטע ראפ ממש מהיר ומצליח את כולו במאמץ.

סיימתי את ההופעה זוכה לכמה מחיאות כפיים וקדתי להם. "תודה לכולכם! המשך יום נפלא!" חייכתי להם עם שתי גומותי וחזרתי לעבוד כרגיל. זה היה קצת משחרר... אבל הם בטח סתם מוחאים כפיים מרחמים...

ג׳ין:
המשכתי להביט בצלחת שלי בעיניים פעורות, למה.. הוא כל כך טוב! וואה!! הוא עושה ראפ כל כך טוב!! בלעתי את רוקי מכניס עוד כף מהסלט לפי.

סיימנו לאכול וראיתי אותו מתקרב לשולחן שלנו. "לפנות לכם?" הוא שאל בחיוך רך. הבטתי בעיניו לא מבין.. זה בגלל שמכריחים אותו פה? "כן תודה" אמר ג׳רמי וחזר לדבר עם סו אה.
"נ..נאמג׳ון~" מלמלתי עוצר אותו מללכת... סו אה וג׳רמי היו עסוקים מידיי בלדבר עד שלא שמו לב אלינו בכלל.

"כן?..." הוא אמר בחיוך עם שתי גומות. הוא יודע לחייך בכלל...?! "אתה אממ.. לא... לא משנה~" מלמלתי מסתובב עם גבי אליו, יש לו חיוך כל כך מקסים~ יש לו גומות~ למה הוא לא מחייך כל הזמן?~ הוא יכול כל כך להשוויץ בחיוך הזה~

הוא לקח את הצלחות מצליח להרים את הכל ולאזן על ידיו בלי שיפול לבד, מתקדם בחזרה לעבר המטבח.

"סו אה! ג׳רמי! בואו נלך עכשיו ל.. אממ~ בואו לפארק!" חייכתי מת לעוף מפה כמה שיותר מהר. "הממ... אוקי! נשלם ונלך!" סו אה אמרה וסימנה לנאמג'ון. הוא הביא את החשבון ושילמנו לו. הוא היה נראה מופתע מהטיפ... קמנו מהשולחן והלכנו לכיוון הפארק.