בדרך לאלוהות

Part 8 - Paradise

נק' מבט -אנבת'

ואוו, מה לא הייתי עושה כדי להישאר כאן לנצח, בגן עדן.
אחרי העסקה עם אלות הגורל האלים העניקו לנו 3 ימי חסד באילסיום, לפני שישלחו אותנו לחיינו החדשים. אילסיום זה למעשה אחו ענק ופורה מלא עצי פרי שממלאים את האוויר בריחם המתוק של פרחים ופירות בשלים. קרי דשא ירוקים ורכים כמו עננים מילאו את האחו בפינות שקטות. נהר רחב חצה את אילסיום מקצה לקצה. פלגים קטנים התפצלו ממנו ויצרו נחלים ומפלים קטנים שהפיקו פכפוך עדין שעורר בי רצון פשוט לשכב לאחור על הדשא ולהירגע. וזה בדיוק מה שעשינו. אני יושבת על כר דשא רך, נשענת על עץ פרי שפרותיו הדיפו ריח מתוק. לידי יושב פרסי, ידו מחבקת את כתפי ומצמידה אותי אליו ועם ידו השנייה הוא משחק בשערי. הנחתי את ראשי על כתפו ונתתי לעצמי להירגע, להנות מהרגע. מפל שזרם במנגינה קצובה ומרגיעה יותר משאר המפלים זרם ממש לידנו ופרסי הביט בו בהנאה שנבעה מהשליטה הקלה שלו במים. הוא אוהב את זה, זה כמו משחק בשבילו לשחק במפלים ונהרות. הוא אפילו לא צריך לחשוב על זה. לגדול לידו היה מדהים, כבר בגיל 12 כוחותיו היו חזקים כמעט מכל אחד אחר במחנה וככל שהוא התבגר הלך ונעשה ברור שכוחותיו מתחזקים מעבר למה שאמור להיות אפשרי הוא הלך ונעשה חזק יותר והשליטה שלו בכוחותיו הלכה ונעשתה פשוטה יותר, נינוחה כמעט. אני זוכרת את היום, מעט אחרי המלחמה בקרונוס, כאשר הייתי בדרך לבית של פרסי כשאמא שלי התגשמה לידי ברחוב והודיע לי שככל שכוחותיו של פרסי יתחזקו אויביו יגדלו ומלמלה משהו על זה שפוסידון חסר אחראיות לחלוטין ואז נעלמה. לא סיפרתי על זה לפרסי אבל עכשיו אני חושבת עליו נלחם ואני זוכרת את תאליה וג'ייסון. תאליה בחרה ללכת לציידות וכך עצרה את התגברות כוחותיה וג'ייסון לא היה חזק כמו פרסי בשליטה שלו בכוחותיו ולמרות שלשניהם הייתה הילה שמשכה כל מפלצת קיימת. מה יקרה עכשיו כשפרסי יחזור לעולם החיים? כשההילה שלו מוגברת בידי מתנותיהם של האלים? טוב אני לא רוצה לחשוב על זה, הכרחתי את עצמי להירגע ולנשום עמוק. עיני החלו סוף סוף להיעצם כשפרסי פתאום הפנה אלי את ראשו והוא הוציא את ידו משערי מניח אותה על האדמה בינינו. "מה קרה?" שאלתי בדאגה, משהו בהבעה שלו הפר את שלוותי. "את אלה" חיוך קטן התגנב לפניי ונאנחתי אנחת רווחה "זה הכל? כבר חשבתי שמשהו נורא קרה". פרסי הביט בי במבט המום "אני מתכוון, ממש אלה! כמו אתנה, בת אלמוות וחזקה ואת יכולה לחיות באולימפוס" עכשיו היה תורי להביט בו בחוסר הבנה, "מה אתה אומר?!" עניתי בציניות, פרסי הניד בראשו עוד פעם "את אלה! ובכל זאת את חוזרת איתי לעולם בני התמותה" "כן" עניתי. "למה?" הטון שלו עלה בסוף המילה מנסה להכריח אותי לענות, הוא היה נראה ממש לחוץ כאילו כל עולמו תלוי בתשובה שלי . "מה זאת אומרת למה, אנחנו ביחד בזה זוכר?" חיוך רחב עלה על פניו כשהבין סוף סוף שאני באמת מתכוונת לזה. התרוממתי על ברכיי ותפסתי את כתפיו חזק בידי מכריחה אותו להסתכל לי בעיניים "אני איתך לנצח מוח אצה! לנצח ולתמיד". החיוך שלו התרחב פי מאה והוא אמר "אם ככה, אז כנראה שהמתנה של אפרודיטה כן תהיה שימושית בסופו של דבר" הוא התרומם על ברך אחת כך שהוא היה כמעט ראש מעלי "אנבת' צ'ייס האם תואילי לעמוד בבקשה?" הוא אמר, צחוק מאיים לפרוץ מפיו. נעמדתי צוחקת ושמתי לב שאני עדיין לובשת את השמלה מהטקס אבל זה לא היה חשוב לי עכשיו. הוא שלח יד לכיס ושלף תיבה שהייתה מוכרת לי בצורה מחשידה, ואז הוא פתח אותה ודמעות החלו לזלוג מעייני "האם תקבלי ממני את הטבעת הזו ותהפכי את זה לרשמי?" "כן" אמרתי "כמובן". הוא החליק לאצבעי את הטבעת, זאת הייתה אותה הטבעת שסאלי הראתה לאבי ביום הלוויה שלנו. הרגשתי את השמחה זורמת לי בגוף כשבחנתי את הטבעת על אצבעי. כחכוך מוכר הפר את הרגע ופרסי הסתובב במבט רצחני. דיוניסוס עמד מאחורינו, לבוש בחזרה במכנסיו המנומרים ובחולצת הוואי המוכרת שלו , "חוזר למחנה?" שאל פרסי, ניצוץ מבזיק בעיניו כשקלט את המבט המיואש של דיוניסוס. "כן ג'והנסון, נראה שאבא לא מוכן לקצר לי את העונש בכל זאת." "אווו זה פשוט נהדר!" לחש לי פרסי כשהתרומם על רגליו, קולו רווי עונג. "וככל הנראה זה קשור לטובה שאני חייב לאיזה חצוי חצוף שחושב שהוא משהו מיוחד" אמר דיוניסוס ונעץ מבט מעוצבן בפרסי. "מסתבר שזאוס הגדול חושב שעדיין לא למדתי את הלקח". עיניו של פרסי אורו וחיוך ענק עוד יותר הופיע על פניו. יכולתי לראות את ההנאה שפרסי מפיק מכל הסיטואציה. "נקמה מתוקה" לחש לי ואז פנה לדיוניסוס "אז באת להיפרד?" חיוך ציני הבזיק על שפתיו של דיוניסוס , שהוציא מפרסי צחוק מתגלגל "באמת שאני עלול להתגעגע אליך" אמר פרסי והייתה בקולו כנות שהפתיעה אותי. "מבין האלים אתה כנראה המשוגע והאנושי ביותר" המילים שלו הפתיעו את דיוניסוס. לא נראה שהוא ציפה לזה ולא ידע אם לקחת את זה כמחמאה או עלבון. "אתה מאזן את האלים האולימפיים. מאז ומתמיד זה מה שעשית." דיוניסוס הביט בעיניו של פרסי והנהן, גם פניו לבשו את ההבעה הרצינית הקצת מפחידה שפניו של פרסי לבשו מידי פעם, ההבעה של אדם שבדרך כלל לוקח דברים בצחוק ובקלילות ולכן כשהוא רציני הרצינות שלו אחרת, מסוכנת. פתאום חשבתי שהברכה של דיוניסוס התקבלה אצל פרסי לא רק בגלל החוב. היה ביניהם משהו, משהו עמוק בתוכם שהיה דומה במידה מפחידה. "אני חושש שלא תאלץ לחכות זמן רב, ייעודך החדש יוביל אותך בדרך זו או אחרת למחנה החצויים." פרסי הנהן כאילו גם הוא יכול היה להרגיש בכך. "האלים ביקשו שאמסור לכם שבערב תבוא המשלחת שתשלח אתכם לדרככם", ואז הוא פנה מהחלקה, צועד לעבר גבולותיה המתערפלים של אילסיום. פרסי צפה בו בלכתו, מבטו המרוכז נעוץ בגבו המתרחק של האל, שנייה לפני שנעלם משדה ראייתו, קרא פרסי "דיוניסוס!" דיוניסוס הסתובב לאחור "בבקשה תדאג שאני אחזור לכאן בלי שום חוב אליך, זה יהיה ממש מעצבן לעשות הכל מהתחלה". דיוניסוס הבזיק חיוך לפרסי וצחק בקול "אל תדאג ג'קסון, אין לי כוונה שזה יקרה" ואז הוא נעלם, משאיר אחריו רק משב רוח בריחם של ענבים וגפן מטפסת.