∆נ.מ אזמרלד נייב∆
"איזי?"
"תלך" מלמלתי בשקט "פשוט תלך מפה"
"תפתח את הדלת" צעדיו נשמעו קרוב אליי
"תעזוב אותי כבר, פשוט ת-" הדמעות שעלו בגרוני עצרו את המילים שלי וחנקו אותי "תלך"
אחרי כמה דקות של שקט קמתי מהרצפה ויצאתי מתא השירותים
לבד
התקדמתי למראה, מסתכל על ההשתקפות שלי
הסתכלתי לתוך עיניי הירוקות, הם הבריקו ונצצו מדמעות, לחיי ואפי היו אדומות, שאר עורי חיוור
"למה אתה חייב להיות כל כך דפוק?"
∆-∆
קשקשתי במחברת שלי כשמחשבות רצות בראשי בלי סוף
כבר הרבה זמן שלא ראיתי את השד הזה, כמו שהוא בקשתי ממנו, הוא עזב
אז למה אני כל כך מתגעגע לחיוך שלו?
"אזמרלד"
הרמתי את ראשי מהמחברת במהירות רואה את המנהל עומד בכניסה של הכיתה מסתכל ישירות אליי
"אני מבקש שתתלווה אליי" הוא אמר בקול יציב
בלעתי את רוקי ואספתי את דברי במהירות, מכניס אותם לתיקי ועובר בין התלמידים השקטים, בין המבטים של כולם שקפאו עליי
יצאתי מהכיתה בשקט והסתכלתי על הרצפה שומע איך המנהל סוגר את דלת הכיתה ומתחיל להתקדם
"המנהל אני מבטיח לך שאני לא הברזתי משיעורים ואני לא יצאתי מהפנימייה בלי אישור אתה יכול אפילו לבדוק בצמיד הזה שהבאת לי" אמרתי במהירות עדיין לא מרים את ראשי מהרצפה ועדיין לא מתקדם
"אני יודע שאני יכול לבדוק את הצמיד הזה בדיוק בגלל זה השיחה שלנו עכשיו" הוא נאנח "בוא אחרי"
הלכנו בשקט במסדרונות המאיימים
"אוקי אזמרלד אני רוצה שתעשה בדיוק מה שמבקשים ממך בסדר?" הוא עצר לפני דלת לבנה
הנהנתי
מה קרה?
הוא לחץ על הידית ופתח את הדלת
חושף חדר לבן גם הוא, שולחן ארוך עם שני כסאות נמצא בצד החדר שמאחוריו ארון גדול, ממולו עמדה מיטת בית חולים לבנה
"בוקר טוב לואיס" האישה שישבה מאחורי השולחן חייכה אלינו, שיערה היה חום אדמדם ועיניה חומות בהירות
"בוקר טוב קלריס" לואיס חייך אליה בחזרה "זה אזמרלד"
"היי אזמרלד" היא קמה ממקומה, היא הייתה נמוכה וגוצית "אני קלריס ואני האחות של הפנימייה בוא תישב יש כמה שאלות שאני צריכה לשאול אותך"
YOU ARE READING
why we can't?
Romance∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מת...
