∆נ.מ אזמרלד נייב∆
"אני לא יכול לאכול את כל זה" הרמתי את פניי ממגש האוכל, רואה את חיוכו המושלם
"נראלך שכל זה רק בשבילך" רין גיחך "יותר מחצי לי"
"אז למה הבאת לי לסחוב את זה?" גילגלתי את עיניי למרות החיוך הקטן שהתגנב על שפתיי
הוא צחק ומשך בכתפיו
"ומה מכל התענוג הזה לי?" אמרתי אחרי שהתיישבנו בגג, צופים ביער
"מה שאתה רוצה" הוא אמר ונשען קדימה כדי לקחת אוכל מהמגש שישב בבטחה על רגליי, פניו מתקרבות באיטיות לשלי "אל תתבייש"
"א-אוקי" לחשתי כשעינינו נפגשו, הוא נשען מעליי כדי להגיע לקצה המגש ופניו הקבילו לשלי, שפתיו קרובות כל כך, מגרות כל כך
לא איזי! מה אתה חושב?!
בלעתי את רוקי ונשענתי לאחור, מתרחק מעט
"למה?" רין התיישב במקומו, נוגס בתפוח הירוק שבידו
"למה מה?" הסתכלתי למטה על רצפת הגג, לא מוכן להרים את מבטי
"למה כל פעם שאני מתקרב אלייך אתה מתרחק ממני? אני לא אפגע בך" הוא נאנח
"אני יודע" לחשתי
"אז למה?" הוא נשען לאחור על מרפקיו, מסתכל עליי
"את זה אני לא יודע" הרמתי את פניי וחייכתי אליו
"מה אתה עושה?" הוא התרומם כשחטפתי את התפוח מידו
"אמרת שאני יכול לאכול כל מה שאני רוצה" צחקקתי ונגסתי בתפוח, מרגיש את החמיצות בפי כבר פחות מפחד לבלוע "אני רוצה את התפוח"
∆_∆
פקחתי את עיניי באיטיות אחרי הרבה זמן, רואה חדר חשוך ורחב, ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי לזוז, ידי ורגליי היו נקשרו ונצמדו לשלדת המיטה עלייה שכבתי ולקחו את היכולת שלי לזוז
"היי? יש פה מישהו?" משכתי את ידי מנסה להשתחרר "מישהו?"
רעש של דלת מתכת כבדה נשמע וטיפה אור נכנס לחדר יחד עם דמות מוכרת ומאיימת
"אבא" התנשפתי בהקלה "אתה יכול לעזור לי? אני לא יודע מה קורה פה"
הוא נשאר בשקט והתקדם אליי
"אבא?" משכתי שוב את ידי, מנסה נואשות להשתחרר
"מה אתה עושה?!" ניסיתי להשתחרר במהירות כשהוא התחיל להוריד את בגדי "אבא די!!"
"אבא מה אתה עושה?!"
"תפסיק!"
"די אבא זה כואב!!"
"אבא בבקשה די!"
פקחתי את עיניי במהירות, מתיישב על המיטה מתנשף
YOU ARE READING
why we can't?
Любовные романы∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מת...
