∆נ.מ אזמרלד נייב∆
רצתי ליער עובר במהירות בין העצים והשיחים
מתעלם מהשריטות שנוצרות בפניי ובידיי מהענפים
"יש פה מישהו?!" צעקתי כשעצרתי בקרחת היער "בבקשה!"
עצמתי את עיניי והקשבתי, שום קול לא נשמע, חוץ מהרוח לא שמעתי כלום
"בבקשה" לחשתי והתרכזתי יותר "משנה צורה אחד זה כל מה שאני צריך"
שמעתי את ציוצי הציפורים, את הפרסות של כמה צביים רומסים את הדשא, שמעתי צעדים רכים של שועל, אבל שום קול מיוחד של משנה צורה
כלום
נפלתי על ארבע, תפסתי את הדשא וחפרתי בו
"אני חייב הסברים" הדמעות זרמו מעיניי בחופשיות "אני חייב משהו"
זה לא יכול לקרות לי, אני לא אמור להיות פה, אני צריך להיות עכשיו בבית שלי יחד עם סאם ועם אמא יחד עם אבא, יושבים מסביב לשולחן ומדברים
זה לא יכול לקרות, זה לא אמיתי
התיישבתי והסתכלתי על האגם שהיה במרכז קרחת היער
בדיוק כמו באגדה על הילד עץ עמד במרכזו
"למה את עושה את זה?" לחשתי "למה לא יכול לתת לי זיווג של משנה צורה?"
נעמדתי ואיגרפתי את ידי
"למה הוא עשה את זה?" הסתכלתי על העץ כאילו הוא באמת דמות
"למה?!" ניגבתי את הדמעות שלי "אני רוצה לדעת בבקשה!"
אבל כלום לא קרה, אף אחד לא ענה לי, אף אחד לא הגיע לעזור לי, אף אחד לא הציל אותי
∆_∆
נכנסתי בחזרה לפנימייה, כבר היה חושך בחוץ
את כל היום ביליתי ביער, חיפשתי אחרי מישהו שיכול לעזור לי
אבל לא היה אף אחד
למה הוא עשה את זה?
למה הוא קיבל את סאם אותי לא?
למה?
עליתי למעלה ונשכתי את שפתי התחתונה
"דאמט!" קיללתי בשקט כשהגעתי לחדר שלי שם חיכה לי פתק תלוי על הדלת
"לאזמרלד ליק,
למרות הגעתך לבית ספרנו לא ראינו אותך באף אחד מהשיעורים.
אלייך להתייצב מחר, בשעה 16:00 בכיתה A32 על מנת לממש את העונש שלך
מקווים שפעולה זאת לא תחזור על עצמה,
צוות הפנימייה."
תלשתי את הפתק ונכנסתי
"אל תנסה להבריז או משהו אתה תלך לריתוק"
YOU ARE READING
why we can't?
Romance∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מת...
