∆נ.מ אזמרלד נייב∆
"לאן אתה הולך גברת פולי אמרה שאנחנו צריכים להישאר ביחד" השד אמר כשהתחלתי להתרחק מהם במהירות
"לכל מקום שהוא לא לידך" גלגלתי את עיניי "ערפד זה עוד הגיוני, אני לא אסתובב עם שד"
"גדלת במקום מאוד ישן בדעות שלו" הערפד צחק ובמהירות נעמד מולי
"אתה יודע שטכנית אני כבר לא שד" השד צחק גם ונעמד לידי "הרי בסופו של דבר גירשו אותי מגיהנום"
"לא שוב הסיפור הזה" הערפד נאנח
"אתה לא חייב להקשיב קרטר" השד חייך
"אז אני הולך אתם תהנו ביחד" הערפד חייך אלינו חיוך גדול שחושף שני ניבים "ויש לי דברים יותר חשובים לעשות אם אנחנו רוצים שבני האדם פה ימשיכו לחיות"
במצמוץ אחד הוא נעלם והשאיר אותי ואת השד לבד
"אז אני מניח שזה רק שנינו" השד חייך אליי
"לא זה רק אתה" התחלתי ללכת לכיוון בניין המגורים, רוצה להגיע כמה שיותר מהר לחדר שלי
"אתה לא הולך" הוא תפס במפרק ידי
'אתה לא הולך עד שאני אומר לך שאתה יכול! מתי תבין מה זה כבוד!'
'אבא זה כואב תשחרר בבקשה!'
'אתה תלמד מזה לכבד את המבוגרים ממך לא משנה לי באיזה דרך'
קפאתי במקומי והסתכלתי עליו באימה
הוא שיחרר את ידי במהירות
"אני מצטער" הוא התקרב אליי
קירבתי את שתי ידי לחזהי וצעדתי צעד אחורה במהירות
"אל תתקרב" הסתכלתי לרצפה, מחזיק בחוזקה ביד שלי
"אזמרלד אני מצטער" הוא ניסה להתקרב אליי שוב
"לא קוראים לי ככה!" תפסתי בחוזקה בראשי שהסתובב "זה לא נכון!"
"איזי?" הוא נגע בכתפי
העלתי את ראשי אליו
"הכדורים" בלעתי את רוקי וניסיתי לקחת אוויר לראותי
במהירות הוא פתח את התיק שלי והוציא את הקופסא הכתומה והמוכרת
"אתה צריך מים?" הוא פתח את הקופסה
הנדתי את ראשי וביד רועדת לקחתי שני כדורים, מכניס אותם לפי ובולע אותם, מחכה שהם יתחילו להשפיע ולהרגיע את גופי
"יותר טוב עכשיו?" הוא לחץ טיפה על כתפי
"סליחה" לחשתי ולקחתי את הקופסה מידו, מכניס אותה לתיק וסוגר אותו
"על מה אתה מבקש סליחה לא עשית כלום?" הוא כיווץ את גבותיו בלבול
"על זה שקיבלתי התקף" הסתכלתי על הרצפה
YOU ARE READING
why we can't?
Lãng mạn∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מת...
