∆נ.מ אזמרלד נייב∆
דפיקה על הדלת החדר שלי נשמעה
הייתי בשקט, נשארתי על המיטה שלי, לא מוכן לזוז
"איזי אתה פה?" קולו של השד נשמע מחוץ לדלת
עצמתי את עיניי בתקווה שהוא ילך
"אני שומע את הנשימות שלך!" הוא צעק והתחיל להזיז את ידית הדלת "תפתח לי"
"לא רוצה!" התיישבתי במיטה שלי
"נו~ איזי~" הוא דפק על הדלת
"תפסיק לקרוא לי ככה!" צעקתי עליו שוב "ואמרתי לך להתרחק ממני!"
"ואני גם אמרתי לך שאני הולך לראות שאתה אוכל! ולא באת שוב לחדר האוכל אז באתי לפה עם האוכל" הוא ניסה להזיז את הידית שוב
"אתה יודע מה המשמעות של מנעול?!" נאנחתי ונשכבתי שוב במיטה שלי "אני לא רעב"
"זה לא מעניין אותי!" הוא צעק "אתה תאכל"
"בשביל מה אני גם ככה אקיא את זה" מלמלתי בשקט
"מה אמרת?!" הוא דפק על הדלת חזק יותר
"כלום!" צעקתי
"אני רציני שאם לא תפתח את הדלת הזאת אני שובר אותה!" הוא צעק שוב
עצמתי את עיניי
"יש לך עד שלוש" הוא עזב את הדלת המסכנה שלי
שקט נשמע, נאנחתי בהקלה חושב שהוא הלך
"אחד" גלגלתי את עיניי
"שתיים" קמתי מהמיטה שלי ופתחתי אתה הדלת
"מה אתה רוצה מחיי?!" הסתכלתי עליו
"שתאכל" הוא הרים שקית חומה וחייך
"ביי" ניסיתי לסגור את הדלת אבל הוא דחף אותה נכנס לחדר
"אני לא זוכר שהסכמתי לך להיכנס" הרמתי גבה והסתכלתי עליו
"אין לך שום דבר?" הוא הצביע על הקירות הריקים "תמונות או פוסטרים?"
"לא" סגרתי את הדלת
"למה לא? המקום הזה גם ככה מדכא החדר שלך זה המקום היחיד שאת יכול לברוח בו ועוד יש לך חדר לבד! אני תקוע עם עוד שני אנשים" הוא נאנח "אין לך איזה להקה שאתה מעריץ?"
"לא" משכתי בכתפיי
"אין מצב" הוא צחק
"משני צורה לא כל כך מחוברים לעולם של בני האדם" התיישבתי על המיטה "אף פעם לא הקשבתי לשירים שלהם, לא משנה מי"
"חייבים לשנות את זה" הוא צחק והניח את השקית לידי "אבל זה אחר כך, עכשיו תאכל"
"תקשיב אני לא יודע מה נדבקת עליי, אני בסדר, אני אוכל או לא אוכל זה בעיה שלי לא שלך" הרחקתי את השקית ממני
YOU ARE READING
why we can't?
Roman d'amour∆גמור∆ איזי. אזמרלד. איז. אותו בן אדם שעבר כל כך הרבה.. ובהרבה הכוונה להרבה הוא נפגע מהאנשים הכי קרובים עליו ולא סומך עכשיו על אף אחד.. הוא מתרחק ומדחיק, הוא לא מאמין ומשקר לעצמו מנסה לשכנע את עצמו שהכל בסדר, שהוא בסדר מתי הוא יקבל את השברים שלו? מת...
