אני (לא) בסדר

1.5K 117 34
                                    

∆נ.מ רין אריקסון∆

נכנסתי שוב פעם למרפאה והתיישבתי מול המיטה שלו

נאנחתי שראיתי שעדיין אין שום שינוי במצבו, הוא עדיין ישן

"הוא צריך את השינה הזאת" גברת פולי הניחה את ידה על כתפי "גם אתה צריך לישון"

"אני אשן כשאני אדע שהוא בסדר" שילבתי את ידי

"לואיס מגיע היום שוב הוא ישאל אותך כמה שאלות" היא התיישבה על הכיסא לידי "תענה לו הפעם זה רק יעזור לאזמרלד"

"גברת פולי מה יקרה לו?" הסתכלתי על הרצפה

"אם הוא לא יתחיל לעלות למשקל סדיר הוא יצטרך להישלח למחלקה רפואית שיכולה לטפל בו יותר טוב מאיתנו" היא חייכה בעצב "אני לא יודע בדיוק את הפרטים, לואיס ידע יותר טוב ממני אולי הוא יספר לך אם תענה לו מבלי להתווכח"

"אוקי" נאנחתי, לא מזיז את עיניי מפניו השלוות, שיערו הזהוב התפזר על הכרית וסומק קל בגלל הקור היה על לחיו ועל קצות אוזניו, שפתיו החיוורות היו חתומות ולא הראו שום רגש

אם הייתי סתם הייתי רואה אותו ברחוב לעולם לא הייתי חושב שהוא עבר כל כך הרבה, אף פעם לא הייתי חושב שהוא יכל לסבול כל כך, אף פעם לא הייתי מרגיש את הרצון להגן עליו בכל צורה אפשרית

"אחר צהריים טובים רין" לואיס נכנס למראפה כשחיוך קטן על שפתיו "המצב שלו השתנה?"

"אתה יודע שאם הוא היה משתנה לא הייתי יושב פה ככה" גילגלתי את עיניי

"רין" גברת פולי אמרה באזהרה

"סליחה אדוני" הסתובבתי וקמתי ממקומי, מציע לו לשבת במקומי

"זה בסדר" הוא חייך אליי "תוכל לענות לי על השאלות הפעם מבלי להתפרץ?"

"כן" נאנחתי והתיישבתי בחזרה

"אתה יודע מתי הוא אכל בפעם האחרונה?" לואיס הוציא מחברת קטנה

"לפני יומיים הוא אכל איתי ארוחת ערב, בבוקר אחרי הוא כבר.." חרקתי את שיני

"מה הוא אכל?" לואיס שאל בקול רציני

"חצי כריך ותפוח" הסתכלתי על פניו השלוות של אזמרלד

"אתה יודע במקרה מה יכל לגרום לו להתעלף חוץ מזה שהוא לא אכל?" לואיס סגר את המחברת שלו

"הוא קיבל התקף לפני" אמרתי בשקט והסתכלתי על גברת פולי "היה לו התקף"

"אז זה הלחץ, הלחץ והמשקל" היא הניחה את ידה על כתפי והסתכלה על לואיס "הגוף שלו לא יכל להכיל את זה יותר אז הוא קרס"

"תודה רין" לואיס אמר והתכוון ללכת

"מה יקרה לו?" הרמתי את עיניי אליו

why we can't?Where stories live. Discover now