פוב הארי:
שנגמר ההפסקה הלכו להעביד אותנו כמו תמיד.
הרגשתי שכל הגוף שלי צורב אני כבר מרגיש חלש נפל לי הפטיש על הרגל ופאק כאב לי.
צעקתי כמו ילד קטן וכולם הסתכלו.
שוטר התקרב אליי והתחיל לצעוק עליי להמשיך לעבוד.
הרגשתי את הדמעות מבצבצות בעייני והוא יוצא בזעם.
העפתי את הפטיש ובעטתי בחתיכת עץ שהייתה לידי והרגשתי יד של מישהו תומך בי מאחור וראיתי את לואי.
שם את היד הקטנה שלו והחמה שלו על כתפי הרגשתי שהוא מוציא ממני את כל הכעס והעצב ומכניס רק שמחה ואהבה כמו קסם.
״הארי תרגע הכל בסדר, אתה צריך עזרה או משהו?״ הוא הסתכל עליי מאחור והינהנתי את ראשי בשלילה.
״אני רק צריך משהו אחד...״ לחשתי לו והוא קימט את אפו
ונישקתי לו נשיקה על שפתיו ושניתקתי את שפתיי משפתיו ראיתי חיוך קטן עולה על פניו.
״יכול להיות שגם אני הייתי צריך את זה...״ באתי לנשום לו שוב אבל שמענו שהשוטרים בדרך אלינו אז מהר הוא מיהר לזוז ממני ורק גיחכנו.
״לואי.״ השוטר מים את לואי בעיניו.
״כן אני כאן...הכל בסדר?״ לואי שאל ולא הבין מה קרה.
״בוא איתנו״ הוא אמר השוטר לואי הניח את העץ על הריצפה והתקרב לשוטר שהחזיק אותו לא בחוזקה מדי זה אומר שהוא לא עשה משהו רע... אבל מה קרה?
חיכיתי ללואי בינתיים נייל ואני מדברים עד שראיתי אותו נכנס שוב הסתובבתי בחיוך שראיתי אותו משפיל את מבטו ו...
רגע זה לא הגיוני... הוא בוכה? מה קרה מה הם עשו לו?
השוטר שם עליו יד שאל אותו משהו ולואי הינהן והשוטר הלך.
״לואי מה קרה״ מיהרתי אליו אחרי שהשוטר הלך והרמתי את מבטו עם ידי.
״הארי פאקינג תעזוב אותי...״ הוא לחש ונשבר לו הקול באמצע.
״מה קרה לואי?!?״ לא אכפת לי ממה שהוא אמר.
״אתה יכול להפסיק?! כולם מסתכלים...״ הלכתי אחורה
״חשבתי שאתה כבר...״
״לא נו פאקינג הארי זה לא קשור לזה...״ הוא אמר בזלזול והלך להתיישב בכיסא.
ראיתי את זאין מתקרב אליו ולואי פשוט מתחיל לדבר איתו וזאין שם עליו את היד ומחבק אותו... כולם יודעים משהו חוץ ממני למה אני מרגיש ככה? ולמה אני שוב מקנא? לזאין יש חבר מדהים והוא לא יבגוד בו ו... הארי די תפסיק לחשוב ככה.
״מה קרה ללואי הארי?״ נייל בא אליי
״אני באמת לא יודע אני אף פעם לא ראיתי אותו ככה נראה לי.״
הוא היה נראה עייף ומיואש ועצוב...
לואי התעלם ממני כל היום בערך.
אני באמת לא הבנתי, זה משהו שעשיתי?
הלכתי עם ליאם לתאים.
״ליאם אתה יודע מה קרה ללואי?״ הבטתי בו
״לא אני גם לא הבנתי זאין לא מוכן לספר לי״ הוא היה נראה מאוכזב.
״רגע״ פתאם הוא אמר וגבותיו התכווצו.
״מה קרה?״ הסתכלתי עליו באי הבנה.
״החודש... זה דצמבר... פאק הארי איזה יום היום?״
״שלישי איך זה קשור ליאם?״ שאלתי אותו והוא נראה סוער.
״לא לא לא תאריך הארי״
״השביעי לדצמבר מה קרה ליאם מה יש היום?״
הוא נראה כיאלו הוא נחנק וכל צבעו ירד מפרצופו.
״פאק...״ הוא אמר ובלע את הרוק שלו.
״יואו ליאם מה? מה פאקינג קרה נו?״
״זה היום פטירה של אמא שלו...״ הוא אמר את המילים האלה ופתאם הרגשתי שהמשפט שלו עןבר בכל גופי הרגשתי צמרמורת וכאב.
״אמא שלו?״ שאלתי בלחש...
״כן שיט...״
חזרנו לתאים ראיתי את לואי על המיטה שלו יושב עם לחייו ניהיו אדומות ונראה מבויש שנכנסתי והסתיר את פניו.
התיישבתי לידו והוא התכווץ.
״לו למה לא אמרת לי... אני מצטער הייתי אנוכי...״
הוא לא ענה דבר רק קינח קצת את האף.
״לואי בוא אליי נו״ הוא לא התנגד ונפל עליי מרגיש לי שכל נשימה של בכי שלו שורטים אותי בכל הגוף.
זה הגיוני שכל כך כואב לי בשבילו?
״אתה ממש אהבת אותה נכון...״ איזה שאלה מפגרת. ברור שהוא אהב רוצה היא פאקינג אמא שלו. הייתי צריך לשתוק.
אבל הוא הינהן.
״היא הייתה היחידה עוד שמסוגלת להבין אותי״ הוא לחש לי בקול שקט.
הדמעות שלו גלשו על הכתף שלי שהייתה חשופה לשלו ונישקתי לו את לחייו. בדיוק כמו שהוא עשה לי.
קשה לי להסביר כנה שכואב לי לראות אותו ככה.
זה שובר אותי.
פוב לואי:
היום הזה שורט אותי ומכאיב לי מהיום שהיא נפטרה.
אבל הוא כאן בשבילי וזה טוב.
כי זה מכאיב לי כל כך. היא הייתה בשבילי לכל דבר והייתה צוחקת מהשטויות שלי ומהבדיחות שלנו.
זה היה רק איתנו. השיחה האחרונה שלנו מהדהדת לי בראש.
״לואי עם אני לא אחזור. אתה יודע שאני תמיד יהיה איתך ואני אוהבת אותך הכי בעולם אתה הילד הבכור שלי והמדהים שלי. אתה אף פעם לא תאכזב אותי. מה שטוב לך טוב לי.״
״אל תדברי שטויות את תחזרי והכל יהיה בסדר״
טוב היא לא חזרה... ואני אכזבתי אותה.
הוא מחזיק אותי בידיים שלו והדמעות שלי נוזלות על כתפו
״אני איתך זה בסדר לו... תפרוק״ כל מילה שלו צורבת בתוכי והקול הצרוד שלו עושה לי צמרמרות.
״אני מצטער על היום...״ סתם יצאתי עליו. אבל לא ידעתי איך להתמודד עם העובדה שזה היום... וכל שנה זה יהיה גם.
״על מה אתה מדבר?!? זה בסדר אתה לא עשית שום דבר אני הייתי הזין שלא הבנתי על מה מדובר״ המילים ניחמו אותי שהוא לא כעס.
הבטתי בו בעיינים הילות שלו החזקתי בפניו המסורטטות המושלמות וריסקתי את שפתיי על שפתיו.
הוא נישק אותי והרגשתי שכל הגוף שלי מתעורר לחיים כיאלו הוא מעביר לי חמצן בנשיקות.
״פריק״ הוא לחש לי והתחלנו לצחקק.
הייתי קורה לו ככה כי הוא היה מושלם מידי וזה היה מפחיד.
הוא חייך אליי ולהתכרבלנו ביחד והוא חיבק אותי ועוד דמעה ירדה לי.
היא איתי. וכמה שאכזבתי רוצה אני אצליח לעשות אותה עוד פעם גאה. אני מקווה לפחות.
הוא ניגב לי את הדמעה ונשק לי על הלחי.
״לילה טוב לו״
״לילה טוב הארולד״ ומשם נרדמנו.
YOU ARE READING
2 souls in one cell
Teen Fictionהארי סטיילס בן ה-23 בחור נאה חמוד ובתכלס הוא מושלם. אחרי שהוא קיבל את הרשיון שלו הוא עשה תאונה... כמובן שהוא לא רצה לעשות את זה וזה הייתה טעות, אבל זו הייתה טעות שעלתה לו ביוקר, ובגלל זה היו חייבים להכניס אותו לכלא... אחרי שהוא נכנס והתחיל להשתלב ה...
