*הפרק יכול אולי להפחיד אנשים*
פוב הארי:
הכל היה מושלם איתו.
הארוחות, המבטים הקטנים, הנגיעות הקטנות, הנשיקות...
הכל.
אבל מן הסתם שזה יותר מידי טוב.
חצי שנה עברו מאז שאני כאן.
ולא לא היה לי כיף.
ברור שעם נייל לואי ואפילו זאין וליאם התחלתי לדבר איתם היה כיף תמיד.
אבל בשאר היום, לא.
היו מעבידים אותנו כל הזמן.
נייל התחיל לאבד את השמחת חיים שלו והיה לי קשה לראות אותו ככה.
כל כך פאקינג קשה.
תדמיינו את הבן אדם עם הכי הרבה אור בעיינים הכי זורח הכי חייכן הכי מקסים שיש.
מאבד הכל.
את הצחוק, הוא בקושי צחק.
את האור בעיינים, הם נהפכו לכהות ועייפות.
האנרגיה, הפכה לדיכאון.
הוא מנסה לחייך בשבילי והוא נראה כל כך פאקינג עייף.
הנער האירי עם הבלונד הצבוע ועם העיינים הבהירות, הנוצצות...
הוא נאבד.
נשאר ממנו רק עייפות דיכאון.
לא עובר יום שהוא לא אומר לי
״אני לא עשיתי את זה הארי אתה מאמין לי נכון?״
הוא היה נשבר. וגם אני.
משום מה לואי לא תקשר איתי כל כך הרבה כל השבוע.
ליאם וזאין עסוקים עם אחד השני.
ואני חזרתי להיות לבד.
אתם חושבים שזה קל לי לראות את לואי ונייל מאבדים שמחת חיים?
לא זה לא...
זה כל כך פאקינג קשה לי.
היום הזה היה נורא.
נייל נכנס לצינוק לשבוע בפעם הראשונה כי הוא צרח על אחד השוטרים שהוא לא עשה את זה.
תפסו אותו חזק ביד אני זוכר עד שהוא התכווץ מכאב.
הייתי בתא שלי עייף כל כך ולואי ישן בתא.
פתאם שוטר דפק חזק על התא שלנו והקפיץ את לואי מהמיטה.
״הארי, אתה אל המנהל. ״ הוא אמר ופתח את התא
״מה עשית ?״ לואי התבונן בי
״כל.. כלום אני נשבע.״
ירדתי מהמיטה והשוטר החזיק אותי חזק.
״מה קרה?״ שאלתי את המנהל שנכנסתי לחדר.
״יש לנו בעיה עם נייל.. הוא לא מסכים לאכול והוא לא מדבר עם אף אחד חוץ מלהגיד שהוא לא עשה את זה.. להגיד לך את האמת מאז שהוא הגיע לכאן אני לא כל כך חושב שהוא עשה את זה אבל זה הראיות... אני חייב שתדבר איתו. אתה יכול?״
YOU ARE READING
2 souls in one cell
Teen Fictionהארי סטיילס בן ה-23 בחור נאה חמוד ובתכלס הוא מושלם. אחרי שהוא קיבל את הרשיון שלו הוא עשה תאונה... כמובן שהוא לא רצה לעשות את זה וזה הייתה טעות, אבל זו הייתה טעות שעלתה לו ביוקר, ובגלל זה היו חייבים להכניס אותו לכלא... אחרי שהוא נכנס והתחיל להשתלב ה...
