Part 16

1.6K 151 282
                                    

פוב הארי:
הוא כל הזמן הסתכל על לואי.
כל הזמן וזה הרתיח אותי.

פתאם עצרו את כולם והשוטר צעק
״החלפת תאים!!!״ נרתעתי מהצעקה אבל יותר ממה שהוא אמר.
בבקשה שאותנו לא יחליפו. בבקשה.

״קיילב אתה עם ג׳ון, רוב אתה עם מייקל. זאין אתה עם הארי ולואי אתה עובר לתא של לוגן.״

זה צרב. בכל הגוף. נניח רגע את ההעובדה שאני ולואי לא באותו תא.
לוגן עם לואי.
המילים מהדדות בראשי הרגשתי חסר אונים כיאלו כל הדם שלי יוצא מגופי.
הרגשתי את הדמעות בעייני.

״מה קרה הארולד? אל תדאג. אני והוא רק באותו תא לא יקרה שום דבר מיוחד״ הוא העביר לי יד על הכתף ראה את הדמעות שעמדו לצאת.

״מה?!?״ ראיתי את לואי צועק.
לפחות אכפת לו.

״אל תגיד לי מה מר טומלינסון. אתה עובר. זה לא רחוק זה תא ליד אל תתעצל א-״
״אני אל מתעצל חתיכת אדיוט אני לא רוצה להיות על הבן זונה הזה״
לואי עצר אותו וכולם הסתכלו עליו.
לוגן קצת נפגע יכולתי לראות אבל נה שפחדתי זה בדיוק מה שקרה איתי.
״ככה אמרת אותו דבר על הארי. תסתכל עליכם. עכשיו תסתום ועוד מילה אחת אתה בצינוק לחודשיים.״ הוא שתק הסתכל עליי במבוכה

ופתאם ראיתי את
עייניו זוהורות שרצו לבכות.

הלכנו לתאים הוא לקח את הדברים שלו את הספר שלו וראיתי אותו מנגב את הדמעות.
״לואי אל תדבר איתו. הוא רק ינסה לגרות אותך ו-״
״אתה חמוד שאתה בלחץ...״ הוא לחש לי קרוב אליי ונשק לשפתיי.

העיינים שלו קרובות אליי ויכולתי להרגיש אותו בוכה.
״אל תבכה אנחנו בסהכ תא ליד תא. אני פשוט דואג.״
״הכל בסדר אני אתמודד. ״ ופתאם זאין נכנס הוא נראה אשם ומבויש.

״זאין אל תעשה את המבט הזה אתה לא עשית שום דבר״ לואי תפח לו על הגב.
״כן אני פשוט מצטער בשבילכם... ובשבילך הארי לגבי לוגן...״
הוא הסתכל עליי עדיין משפיל את ראשו.

״הארולד״
הרמתי את ראשי.
״אני אוהב אותך״ הוא הסתכל עליי והלך.
פשוט עזב.

ראיתי את זאין מתיישב על המיטה שפעם הייתה של לואי.
איפה שהתנשקתי, ישנתי, צחקתי איתו.

הוא קלט שהסתכלתי עליו והוא ראה את העיינים שלי אדומות מחכות לבכות.

״אני מבין אותך... אני מצטער אחד. אני יודע שהיית מעדיף שמישהו אחר ישב כאן וזה לא יהיה אני... אני יודע שיותר קשה לך כי הוא עם האיש הזה איך שלא קוראים לו... אני מצטער בשבילך אני גם מבין אותך זה קרה לי עם ליאם...״

״אתה אוהב אותו נכון... אתה באמת באמת אוהב אותו״
שאלתי אותו והסתכלתי על היומן הקטן שלי על השולחן  
״אתה אפילו לא מבין כמה״ וניצוץ פשוט היה בעיניו. בדיוק כמה שהיה לליאם.
״אתם כל כך מאוהבים.״ אמרתי זה ריגש אוקי כל כך לראות אותם שמחים. הם חמודים כל כך.
ופאק אני מתגעגע ללואי והוא אשכרה בקיר לידי.
זאים חייך חיוך מובך.

2 souls in one cellWhere stories live. Discover now