Savage || פראית

פרולוג

♡ מילים שמודגשות עם כוכב בצד- ההסבר שלהן בסוף הפרק!

לפני 14 שנים:

השקט הלילי גרם לי להתהפך כמה וכמה פעמים במיטה, בניסיון להירדם עצמתי את עיני לזמן ממושך ככול שיכולתי אך זה לא עזר.
בדרך כלל לוקח לי פחות מחמש שניות כדי ליפול לשינה עמוקה אבל הפעם משהו מנע ממני להירדם.
הירח זרח במלואו והתבוננתי בו מבעד לחלון בשיעמום, משהו היה שונה הלילה ולא הצלחתי להבין מה...כאילו משהו קרא לי בלי הפסקה והטריד את מנוחתי.
אל תשאלו אותי למה עשיתי את זה אבל פתחתי את החלון בשקט ובעדינות כדי שמיילו שישן במיטה לידי לא יתעורר מהרעש וקפצתי
לאדמה בקלילות.
אני צריכה להודות לאלת הלבנה שהיינו בקומת הקרקע וזה הקל עליי להתחמק במהירות.
למרות שהייתי *אומגה הפרווה השחורה שלי דמתה לפרוות האלפות, כששאלתי את הוריי למה הם תמיד נתנו לי את אותה התשובה-
'זאת מתנה מאלת הלבנה'...יותר כמו קללה.
קיבלתי את שמי נינה שפירושו רבת עוצמה בגלל הפרווה השחורה ששנאתי, למה לא יכולתי להיוולד נורמלית כמו שאר האומגות?
אחרי כמה דקות של הליכה שיניתי את צורתי לזאבתי השחורה והקטנה והמשכתי ללכת לכיוון מה שמשך אותי, מגלה שאני מתקדמת לכיוון היער אך לא עצרתי למרות שחששותיי רק הלכו והתגברו.
מיותר לציין שבדרך כלל אני פחדנית ולא הייתי מעיזה לעשות דבר כזה אך משום מה לא יכולתי לעצור...כאילו חבל בלתי נראה נכרך סביבי ומשך אותי למקום מסויים.

כשהגעתי לעומקו של היער רישרוש מבין השיחים גרם לגופי להידרך ולפרוותי לסמור.
הכנתי את עצמי לתקוף את החיה שארבה לי וקפצתי לפני שהייתה לה ההזדמנות להגיב.
להפתעתי התנגשתי במשהו קשה ופרוותי כמוני, גורמת לשנינו להתגלגל במורד היער התלול עד שהתנגשנו בעץ גדול...מוחי לא הפסיק להסתובב בעקבות הנפילה ממקודם.
כששמעתי את הגירגור מתחתיי נעמדתי על ארבעת רגליי במהירות, זנבי הורם באיום וגיליתי מולי זאב קטן כמוני רק טיפה יותר גדול בצבע אפור כהה ועיניים אפורות.
"מה את עושה בשטח שלנו?! את לא שייכת למקום הזה!" הוא חשף עליי את שיניו וגירגר לכיווני באיום שוב, לפי ריחו המהפנט הבנתי שהוא *אלפא.
חציתי את הגבול?! אבל רק התהלכתי קצת, איך יכול להיות שכבר התרחקתי כול כך משטח הלהקה שלנו?! חרדותיי לא עזרו למצב ויכולתי להרגיש איך הריח של פחדיי חושף את עצמו בפניי הזאב שמולי.
הוא ראה את הבילבול בפניי ונירגע מעט, בוחן את דמותי בעזרת הירח המלא שהאיר את שנינו.
"לא התכוונתי, אבא שלי הזהיר אותי לא לחצות את הגבול, זה היה בטעות" ניסיתי להתרחק ממנו אך הוא התקרב אליי יותר...לא מבין שהקירבה אליו היא זאת שמפחידה אותי.

"הריח שלך מוכר...מי זה אבא שלך?" הוא ניסה לזהות אותי לפי הריח אך התקשה.
"לוקה ראש הלהקה מהמערב" פרוותי סמרה בחשש ולא ידעתי מה הולך לקרות, הוא הולך להרוג אותי?
"ומי זה אבא שלך?" שאלתי בתקווה שהוא יחזיר לי תשובה כמו שאני עניתי לו.
הוא השתהה טיפה ואז הסתכל עליי עם עיניו האפורות והעמוקות.
"טאורן, מנהיג להקת הפראיים"
הלם עטף אותי באותו הרגע והתחלתי ללכת לאחור, אנחנו אויבים...אני בשטח האויב.
מה עשיתי?
התחלתי לרעוד ללא שליטה תחת מבטו הזאבי ומשהו בעיניו השתנה והתרכך...כנראה זיהה שאני אומגה מהריח המתוק והחזק שהפצתי, חבל שאני לא *בטא.
"תרגעי אני לא הולך לתקוף אותך, אלפא אמיתי תמיד יגן על האומגות מסביבו" הוא הרים את ראשו בגאווה ולא יכולתי שלא לתהות מי לימד אותו דבר כזה, כי האלפות והבטות בלהקה שלי רק צחקו וירדו עליי כול הזמן בגלל פרוותי המשונה.
"גם אם אנחנו אויבים?" הוא הינהן בתגובה לשאלתי וחיוך עלה על פניי הזאביות.
כשהבטתי בו פעם נוספת ובחנתי את עיניו האפורות הרגשתי את גופי נרגע, אין שום דבר מפחיד בו וגם דבריו העידו שהוא אלפא נחמד...לא כמו הגורים המפגרים בלהקה שלי.