Savage || פראית

פרק 13

פקחתי את עיניי באחת והתנשפתי בקול כשקולה של דודה הירה הידהד במוחי...השפה הסודית שלי ושלך...
למה הזיכרון הזה החליט לעלות לפניי השטח דווקא עכשיו? אלא אם כן יש לזה סיבה? אולי דודה הירה מנסה להעביר לי מסר כלשהו?

השלישיה כבר מזמן לא שכבה לצידי במיטה הזוגית של מנולו וההבנה לאט לאט חילחלה לתוכי...אני מאחרת!
הסתכלתי על השעון שתלוי על הקיר וגיליתי להפתעתי שכבר 12 בצהריים, נפלתי בחזרה על הכרית ונאנחתי בכבדות, זה יהיה נס אם אסיים את הלימודים באוניברסיטה.
אחרי דקות בודדות במיטה החלטתי למצות את שאר היום שלי במטרה למצוא עוד תשובות ולא ללכת ללמוד כמו שמצופה ממני בתור ביתו של ראש הלהקה.
החלום על דודה הירה לא הופיע בזיכרוני במקרה...הייתי בטוחה בזה, זה היה רמז והמקום שלא חשבתי בכלל לחפש בו מאז שאימי נכנסה לתרדמת היה ביתה של דודה הירה.
התארגנתי בזריזות וירדתי לסלון בזהירות כי מה שהיה חסר לי זה שמיילו יראה שהברזתי ויתחיל להרצות לי שוב על כמה זה לא אחראי מצידי וכמה שזה יאכזב את אבא.
כשראיתי שהשטח נקי יצאתי והתחלתי להתקדם לכיוון ביתה המרוחק של דודה הירה, למרות שהיינו עיירה קטנה נדרשו לי לפחות 12 דקות עד שהגעתי לשם.

הדלת הישנה נשארה כמו שזכרתי אותה והבנתי שבמשך הכמעט שנה הזאתי לא ביקרתי פה שוב אפילו פעם אחת.
הזיכרונות הישנים גרמו לנוסטלגיה עצובה לכווץ את ליבי אבל בלעתי אותה ונכנסתי בכול זאת.
הספה שעמדה בסלון צברה אבק שהתעבה עם החודשים שאף אחד לא התגורר פה והריצפה התלכלכה מחוסר שטיפה מתמשכת.
חדר השינה של דודה הירה היה פתוח והתקדמתי באיטיות לכיוונו, מפחדת למצוא את גופתה חסרת החיים שמוטה על הריצפה אבל כמו שחשבתי הדאגות היו רק בראשי והחדר נשאר כשהיה.
ספרים מאובקים פוזרו על המיטה והשידה ומלא דפים בלויים מצאו את עצמם מתחת למיטה.
לא ידעתי מי חיפש מידע בדירה של דודה הירה אבל לא הייתי צריכה להיות גאונה כדי להבין שהוא לא הצליח למצוא שום דבר, הספרים היו אותם ספרים שקראתי אלפי פעמים בספרייה של האוניברסיטה...ספרים חסרי תועלת שכול מה שיש להם לחדש זה את ההיסטוריה של הלהקה שלנו.
בעטתי באחד מהספרים הישנים ששכנו על הריצפה ומתוכו התפזרו עוד מיליוני דפים ישנים.
חשבתי שלהגיע לכאן יתן לי את המידע שחסר לי או שלפחות אמצא פירצת דרך למצב האבוד שכולנו נמצאים בו אבל כנראה שטעיתי כי יש פה רק ספרים ודפים ארורים...

"תזכרי שזאת השפה הסודית שלי ושלך" קולה של דודה הירה קפץ לראשי בשנית ונעמדתי במהירות.
חיפשתי במגירות השידה את הפנס אולטרה סגול שדודה הירה הייתה משתמשת בו לכתבי הסתרים שלה.
תפסתי את הפנס הקטן והארור שהתחבא בין עפרונות, מחקים ובריסטולים וכמו שחשבתי ברגע שהארתי על הדפים הישנים שיצאו מהספר שבעטתי בו כתב ידה המסודר של דודה הירה התגלה מולי.
כמעט בכיתי מרוב אושר ולפני שמישהו ינסה להפריע לי התחלתי להעתיק לדף בריסטול חלק את הדברים שהתגלו מולי בדפים הישנים לפי הסדר.
המשכתי לכתוב את כול החידות שהופיעו מולי למרות שלא מצאתי את הפתרון לחלקם במהירות כמו פעם, זה היה כמו פאזל...פאזל שמורכב מחידות שדודה הירה ידעה שאמצא ואפתור אותו.
לא ידעתי למה המידע החדש יוביל אותי אבל סוף סוף התקווה הראתה את פניה וגרמה לי לקפץ מרוב אושר.
לאחר כמה דקות של כתיבה הבריסטול הלבן היה מלא בחידות ונשכבתי על המיטה המאובקת כדי לנסות ולברר מה הן אומרות.
הספר המיושן שכב לצידי במיטה בעוד שאני ניסיתי לפתור את החידות שלא נראו קשורות כול כך אחת לשנייה.
לקחתי בשנית את הפנס והארתי הפעם על הספר המאובק, שום דבר לא נראה שונה אבל באמצע הספר כשהארתי עליו התחילו להיווצר קווים מעוקלים וישרים וכמה עיגולים פה ושם מה שלא עזר במיוחד כי לא הבנתי מה הצורות האלו אומרות.