Savage || פראית

פרק 22

ריח האורנים המרגיע שלו התפשט באוויר וידעתי שהוא עושה את זה בכוונה כדי להרגיע אותי ולגרום לי להירדם...
וכך מצאתי את עצמי שוב בעולם החלומות, ניצבת שוב מול הצל השחור והגדול שמנסה לרצוח את אימי.

נקודת מבט מתיאו-

שמעתי את נשימותיה הסדירות וידעתי שהיא נרדמה, הדבר היחידי שיכול לעלות בראשי שגרם לה לפחד ככה מהשינה זה סיוטים.
כשהייתי בטוח לגמריי שהיא כבר בשינה עמוקה הרשתי לעצמי לבחון את פניה הישנות, כול כך שלוות, כול כך פגיעות וחסרות הגנה מפניי.
הריח שלה הטריף אותי ומצאתי את עצמי נאנח לשמים, היא בכלל לא יודעת שרק הנוכחות שלה לידי גורמת לי לאבד את הצפון.
אני בקושי מסוגל לשלוט בעצמי וכשהיא בסביבה זה נהפך להיות משימה בלתי אפשרית.
מילמול לא מובן נשמע מכיוונה ואני מיהרתי לבחון את פניה היפות.
גבותיה התכווצו בקושי ודמעות ניקוו בקצה עיניה העצומות, יש לה חד משמעית סיוטים.
"תשחרר אותה, עזוב אותנו בשקט" היא לחשה בקול חנוק ואני הרגשתי איך כעסי הולך וגובר.
"שאדו בבקשה אל תהרוג אותה" קולה נשבר ואני חשקתי את שיניי, אני ארצח את הבן זונה הזה.
עצמתי את עיניי וניכנעתי לכבלים הבלתי נראים שעטפו אותי, הוא לא חיכה הרבה זמן כדי למשוך אותי לעולם השחור שלו.
פתחתי את עיניי וידעתי שתודעתי כבר הגיעה למקום ששאדו רצה אותי בו, מקום תחת שליטתו.
צמחייה נבולה הקיפה את המקום, פרחים קמלים ועצים רקובים מהיסוד...לא הופתעתי כי זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי כאן, השד הארור הזה ניסה למשוך אותי לפה בכול הזדמנות שהייתה לו.

"צא מאיפה שאתה מתחבא חתיכת חרא מזדיין" האגם השחור בעל הנוזל הדוחה התחיל לרעוד ודמותו הלא ברורה יצאה ממנה.
"זאת לא הדרך לדבר אל האדון שלך אני צודק?" הוא התקרב אליי וריח השריפה הקיף את כולי...ריח צחנה של פחם ומוות.
"צא לה מהראש היא לא קשורה לזה, היא לא קשורה לשום דבר ארור שאתה מתכנן" דרשתי ממנו אבל ידעתי שאני חסר כוחות מול גוש החרא שמולי.
"ובדיוק פה אתה טועה...היא קשורה להכול" הוא הסתובב סביבי בדמות העיסתית והשחורה שלו, לא דמות אדם אבל גם לא דמות זאב...משהו באמצע.
"אתה שואב ממני את הכוח שלך לא? אז תעזוב אותה בשקט, אין לחלומות שלה ערך בשבילך" פניתי לצד ההגיון של היצור אבל הוא רק צחק בקול ובנה את דמותו האנושית בין רגע, מעתיק את פניי ועיניי הכסופות ונהפך לכפיל שלי בעודו מחקה את תנועותיי.
"נכון אבל אם אני אפסיק אז איפה השעשוע בזה? אתה יודע איך אני אוהב לשמוע אותה צועקת וצורחת לעזרה בשעה שאני לועס את אמא שלה בפי" חיוך נבזי התפשט על פניו שתאמו לשלי ואני תפסתי בצווארו והצמדתי לעץ הקרוב שמופשט מעלים.
"תתרחק ממנה, ממנה ומהחלומות שלה...אני לא אחזור על עצמי" נהמתי לפניו הארורות והוא הרים את ידיו בכניעה.
"אז תתחיל להוריד את ההגנות סביב המוח שלך אם אתה לא רוצה שהיא תסבול במקומך...תן לי את הכוח האמיתי שאני צריך ותפסיק להתנגד" חיזקתי את אחיזתי בצווארו בתקווה שהוא ישבר אבל לצערי חלומות לא מתגשמים.