Savage || פראית

פרק 20

דמעה ארורה זלגה על לחיי ואני מיהרתי למחות אותה.
כמה שניות חלפו ולבסוף הוא שיפשף את מצחו באנחה כבדה...
"בסדר אבל אני בא איתך" לא ציפיתי ממנו לומר את המילים האלה.

"לא אמרת שאף אחד לא חוזר משם בחיים?" הרמתי את גבותיי בפליאה והוא שיחרר לבסוף מידי.
"בגלל זה ברגע שיתחיל להיות מסוכן מידי את תחזרי לשטחים המוגנים" הוא קבע ואני גילגלתי את עיניי, כן בטח אני גם ממש אקשיב לו.
לא התכוונתי להתווכח איתו על זה עכשיו כי היה לו את הכוח לעצור את המסע הזה עוד לפניי שהוא בכלל התחיל אז פשוט הינהנתי בשקט בידיעה שאני משקרת במצח נחושה.
"ומה עם הפראיים?" לקחתי את המפה מידו בחזרה והתבוננתי בה כדי ליראות איפה מיקומינו.
"ארמו איתם והלהקה הדרומית כבר חוזרת היום לשטחים שלה...אין להם אומץ להתעסק איתנו שוב" עיניו זהרו שוב בכעס וחיוך מבשר רעות התפרס על פניו, הם לא רוצים להתעסק איתך נקודה.
"מה המיקום הראשון?" הוא בחן איתי את המפה ואני הצבעתי על יער הערפל ששכן בגבול.
המרחק ארך כמה ימים אבל למזלי הייתה בי הרבה אנרגיה.
"אנחנו נצטרך לעצור במחנה לפני, אני צריך להביא כמה דברים ולוודא שהזאבים הדרומיים חוזרים למקום שממנו הם באו" הוא התחיל להתקדם למחנה הפראיים ואני בלית ברירה עקבתי אחר צעדיו, מודעת באופן כואב שלצערי אני צריכה להקשיב לו לפחות רק בתחילת המסע הזה.
הכנסתי את המפה לתיק שלא תאבד והמשכתי לצעוד מאחוריו...דיי השתעשעתי מהעובדה שאני חוזרת כול כך מהר למחנה הפראיים למרות ההבטחה שנתתי למתיאו.

הדבר הראשון שזיהיתי כשעברנו את הגבעה והגענו למחנה הפראיים היה אליין בבגדי העור שלה משחקת עם עוד גורה שריחה היה מוכר באופן מחשיד.
ורק אז הבנתי למה הגורה נראתה לי כול כך מוכר...
"מיה?" עיניה האדומות כדם הביטו בי בהפתעה והיא ואליין הפסיקו לשחק אחת עם השנייה, אם אפשר לקרוא להילחמות בניהן משחק.
"היי נינה מה את עושה פה? לא הבטחת לא לחזור לכאן יותר?" דבריה גרמו לי לקפוא במקומי, יכול להיות שהיא הייתה כאן ביום שהזאבים הדרומיים תקפו את הפראיים? בטוח שכן...כנראה היא שמעה את השיחה ביני לבין מתיאו באותו היום.
"לא רציתי לחזור אבל גם לא הייתה לי כול כך ברירה אחרת כשמישהו לא מפסיק להתערב לי בחיים" זרקתי את מבטי המזלזל לכיוון מתיאו אך הוא לא נשאר חייב.
"את רוצה שאני אספר לה מה את באמת מתכננת?" הוא חייך חיוך מרושע ומיד נדרכתי במקומי, מיה בחיים לא תשמור על משהו בסוד יותר מ-5 דקות.
הבטתי בלחץ על פרצופו אך רק נכנסתי ללחץ יותר כשהבנתי שאני לא מצליחה לקרוא אותו.
"אנחנו הולכים ל..." קפצתי ממקומי וכיסתי את פיו בשתי ידיי באימה טהורה.
"אנחנו הולכים לוודא שהזאבים הדרומיים חוזרים לשטח שלהם" המצאתי במהירות והמבטים המבולבלים שאליין ומיה שלחו לכיוונינו דיי הצחיקו אותי...אני מקווה שאני ניראת אמינה.
"נכון?" הסתכלתי על פניו וגיליתי שפרצופי קרוב אליו יותר ממה שציפיתי, הוא הינהן כשמבטו נעוץ בי ואני שיחררתי לבסוף מפיו.