נקודת מבט מתיאו-
"אני מאוד מקווה שגם אחרי שתגלה את האמת תאמר את זה, כי אני נורא רוצה שתקרא לי חמותי" לא הבנתי את הצער שהתפרס על פניה אבל גם לא ניסיתי לברר כי כמה ימים אחריי זה הבנתי בדיוק למה היא התכוונה...
ראשי התפוצץ ופעם בחוזקה, לא ידעתי בדיוק איפה אני ולאיזה איזור של היער הגעתי.
עיניי שרפו והרגשתי שקורעים את גופי ומחברים אותו מחדש, ידיי רעדו והנחתי את מצחי על העץ הקרוב אליי...מנסה להחזיר את השליטה בגופי.
"מתיאו" קול בראשי גרם לי להחזיק אותו בין ידיי ולקוות שהכאב יעבור אך זה לא עזר.
"נחמד ליראות שהמשועבד החדש שלי הוא זאב כול כך חזק...הצלחת להדחיק אותי עד עכשיו אבל אני מצטער לבשר לך שהחגיגה נגמרה" הסתכלתי סביב ולא ראיתי אף אחד אז מאיפה לעזעזל הגיע הקול הזה? משועבד? אני? הרגשתי כאילו שואבים ממני את כול כוחי והכאב התגבר אף יותר.
"מי זה?" קראתי לצמרות העצים אבל צחוק משועשע נשמע כהד בראשי.
"שמי שאדו, האדון שלך ומעכשיו אתה תעשה בדיוק מה שאומר לך וכשאני אומר לך לעשות את זה" שלחתי את אגרופי חזק כול כך אל העץ שמולי שהרגשתי את מפרקיי אצבעות ידי מדממים.
"צא לי מהראש!" הרבצתי שוב ושוב אך זה לא עזר.
"אתה צריך להודות לי...בזכותי אתה ניחן במתנת חיי הנצח ואיש לא יוכל לפגוע בך, כול מה שאני מבקש בתמורה זה את שיתוף הפעולה שלך" התחלתי לרוץ כשלא היה לי מושג לאן מועדות פניי, העיקר שתיהיה לי הסחת דעת מהקול הארור הזה.
"אני לא רוצה חיי נצח, אתה יכול לקחת את המתנה הזאת ולדחוף אותה לתחת" הגעתי לאגם הלבנה וידעתי שאני בשטח הלהקה של נינה.
"מזל שאף אחד לא שואל אותך, אבא שלך הצליח לשחרר את כבלי השיעבוד שלי בעזרת אלת הלבנה והיקום מצא דרך לאזן את עצמו כשהוא נתן לי אותך...בנו, כמשועבד שלי" אבא שלי? בגללו הקול האיום הזה נמצא לי בראש?
"איך אתה קשור לאבא שלי? מה עשיתי לך בכלל?" נפלתי על בירכיי באפיסת כוחות ונתתי לכאב שעטף אותי לקלות את כולי.
"אתה לא עשית לי כלום אבל אבא שלך היה צריך לדעת טוב יותר מלברוח מההסכם שלנו, נתתי לו את חיי הנצח שהוא כול כך רצה תמורת הנקמה שלו אבל בסופו של דבר הוא בגד בי וחזר לצידה של אלת הלבנה" לא הבנתי! לא הבנתי כלום! מה הדבר הזה רוצה ממני?!
"אז תחזיר את כאב הראש הזה אליו! למה אני זה שצריך לסבול אותך!" נשכבתי על הקרקע ליד אגם הלבנה באפיסת כוחות.
"כי אתה זאב חזק בעל כוח חיים עצום, אהיה טיפש אם אוותר עליך... מהיום אתה זה שישרת אותי ולא אף אחד אחר" קיללתי כשהרגשתי שכוחי נלקח ממני באיטיות מייסרת, הכאב היה יותר מידיי בשבילי לשאת ומצאתי את עצמי מאבד את ההכרה...
כשפתחתי את עיניי השמש התחילה לשקוע ותהיתי כמה זמן הייתי מעולף.
מילאתי את כפות ידיי במיי האגם כדי לשטוף את פניי והופתעתי לגלות שאישוניי נהפכו לכסופים...צבע מכוער כול כך, כמו צבע האזיקים הבלתי נראים ששאדו שם עליי כמו שאמר.
הוא רוצה שאשרת אותו? הוא אומר שאני משועבד אליו? כן בטח...אני לא אעשה מה שהוא רוצה.
תחושת הבטן שלי אמרה לי שהוא צרה צרורה...סכנה מהלכת.
ריחה של לונה הגיעה לאפי ומיהרתי להזדקף.
"מתיאו? מה אתה עושה כאן?" הבטתי בפניה הבהירות של לונה וראיתי את תווי פניה של נינה מוטמעים בהן.
"לא עניינך" הפנתי את מבטי אבל ידעתי שהיא כבר הספיקה לראות את עיניי הכסופות.
YOU ARE READING
Savage || פראית
Loup-garou"מתיאו?" התקרבתי אל הפראי וריחו המוכר תפס את אפי...זה ללא ספק הוא. "מה את עושה כאן נינה, את רוצה בכוח שאפגע בך?" קולו הקר ועיניו האפלות גרמו לי להירתע לאחור ולהידחק אל פינת העץ מאחוריי. "אתה לא תפגע בי" קולי הרועד גרם לחיוך אכזרי להתפשט על פניו...הו...
