FOREVER

3.

נ.מ- לואי

״אתה צוחק עליי? הארי, אתה לא בבית 24 שעות ואתה מחפש עורך דין להליכי גירושים? זה טיפשי.״
״לא, זה לא. אני רוצה לנתק כל קשר אליך מה לא מובן? עכשיו אני צריך לנתק את הטלפון, כי ג׳יין צריכה ללכת לישון.״
״רגע-״ נשמע צפצוף והבנתי שהוא ניתק.

״לואי... אני לא ידעתי שהמצב עד כדי כך רע.״ ליאם התיישב לידי וניסה לחבק אותי אבל התרחקתי ממנו.
״אתם יכולים פשוט ללכת מכאן?״
״אנחנו באמת רוצים לעזור לך, תן לנו לנסו-״ נייל התחיל לדבר אבל אני קטעתי אותו באמצע.
״לכו מכאן!״ הם לא מבינים שאני רוצה שהם ילכו? אני רוצה להיות לבד, אני רוצה לא לפגוש אף אחד, אני רק רוצה את בעלי ואת הילדה שלי חזרה.
אני רוצה שיהיה לנו טוב כמו שהיה פעם.
אני מתחרט בכל יום על מה שעשיתי, הוא יודע את זה.
אבל הוא לא מוכן לסלוח לי.
הוא סלח לי בפעם הראשונה, אבל אחר כך הוא הפסיק לסלוח.
הבטחתי שזה לא יקרה שוב, זה לא קורה כבר שנה, אבל אנחנו לא מפסיקים לריב בשנה הזאת.
כולי שלו, והוא לא מבין את זה.
הוא ממהר יותר מדי לעצור את הקשר שלנו.
אבל מה יקרה עם ג׳יין? אני לא רוצה שההורים שלה יהיו גרושים.
איך נחליט עם מי היא תגור?
אני רוצה שהם יחזרו לכאן.

״בבקשה, תספר לנו למה הוא הלך מכאן.״ מאיה החזיקה את ידי, היא מנסה לעזור לי כמו תמיד, היא החברה הכי טובה שלי, אבל אני לא מסוגל לספר את זה.
״אתם תשנאו אותי...״ מלמלתי וניסיתי לעצור את הבכי.
אני פשוט בכיין.
״אני מבקש שתלכו מכאן.״
״בבקשה לואי...״
״תלכו מכאן!״ אמרתי להם גם קודם שילכו אבל הם לא הקשיבו, הם לא יכולים פשוט ללכת כשמבקשים מהם?

״בואו נלך, לואי צריך להיות לבד.״ נייל אמר וסימן לליאם ומאיה ללכת.
״תודה.״ אמרתי כשהם היו ליד הדלת של היציאה מהבית.
״אם אתה צריך משהו תדבר איתנו.״ ליאם אמר והם יצאו מהבית.

צנחתי על הספה תוקע את הראש שלי בתוך הכרית.
אני לא מאמין שזה קורה לי, למה דווקא לי?
אבל אני אצליח, אני אחזיר אותם.

אני יודע שהוא לא יענה לי, אבל אולי אני אנסה להתקשר אליו שוב?
אני רק רוצה לדבר איתו קצת, להסביר לו את הצד שלי.
אני לא רוצה להתחיל להפגש עם עורך דין להליכי גירושים, לשלם על זה כל כך הרבה כסף שאין לנו, להסביר לו למה אנחנו רוצים להתגרש...
אני לא רוצה להתגרש, זה הארי, הוא טוען שיהיה יותר טוב ככה, אבל הוא לא מסתכל על כל התמונה.

אם נתגרש... נצטרך לעבור לגור כל אחד בבית משלו, פחות כסף נכנס, ובשבילו זה ממש גרוע.
אני מהנדס, אבל הוא אח בבית חולים, הוא חוזר כל יום מאוחר בלילה, או שרק בלילה הוא יוצא למשמרת.
לא מרוויחים הרבה כסף בעבודה הזאת, וזה ברור שאי אפשר שג׳יין תגור אצלו, מסחינה כלכלית היא חייבת לגור איתי.
והוא יעשה הכל כדי שהיא תגור אצלו.

ניסיתי להתקשר אליו שוב.
מענה קולי.
הוא לא עונה, והוא לא הולך לענות.
אני לא יודע אם הוא בודק את התא הקולי, אבל אני פשוט אקליט לו משהו, אולי הוא ישמע.

נשמע הצפצוף והתחלתי לדבר:
״היי, זה לואי, אני מצטער, באמת. אני מבטיח שזה לא יקרה שוב, היה לי רע כשעשיתי את זה, ואתה יודע את זה.
נכון, בפעם הראשונה הבטחתי שלא אעשה את זה יותר והמשכתי לעשות את זה, אבל אני מבטיח שזה לא יקרה שוב, אני בוגר עכשיו.
אני אוהב אותך, ואני רוצה שתחזור אליי, וגם ג׳יין, אני לא יכול להיות לבד. רק תן לי להסביר את עצמי, בבקשה.
אני מתגעגע אלייך.״

הדמעות נבנו בעיניי, אבל לא. הפעם אני לא אבכה, נמאס לי להתנהג כמו ילד.
אני צריך לעשות עם עצמי משהו.

הרבה זמן לא ניגנתי בפסנתר.
כמעט שנתיים, מאז שאימצנו את ג׳יין.
כבר אין לי זמן לזה, אבל פעם הייתי מנגן הרבה.
אני זוכר שאני הייתי מנגן על הפסנתר והארי שר.
יש לו קול של מלאך, תמיד הייתי נדהם מכמה יפה הוא שר.
הוא טוב בהכל.
ואני יודע שאני לא מספיק טוב בשבילו, אבל אני צריך אותו.
קשה לי עם העובדה שהוא לא נמצא כאן, אני בכלל לא יודע איפה הוא.

הקשתי על הפסנתר.
אחר כך על כמה תווים.
לא שמעתי את הצליל הזה הרבה זמן.
אבל אני לא יכול לשמוע את זה, זה מזכיר לי את הארי, אני צריך לתעסק במשהו אחר.
אבל כל דבר יגרום לי לחשוב על הארי.
אני פשוט אלך לישון.

נכנסתי לחדר, הסתכלתי על המיטה.
אני מתגעגע אליו, אני רגיל ללכת לישון בין זרועותיו.
שתמיד אנחנו רבים אבל הולכים לישון מחובקים.
אני אוהב את ההרגשה שהוא קרוב אליי, את ההרגשה שהוא שומר עליי, והוא תמיד לידי.
ועכשיו זה פשוט שונה.

נכנסתי מתחת לשמיכה וניסיתי להרדם.
ידעתי מההתחלה שאני לא אצליח להרדם, אבל בכל זאת ניסיתי, בלילה הקודם לא ישנתי בכלל.

השארתי להארי עוד כמה הודעות והוא סינן.
אני לא רוצה שזה יקרה לנו.
אני רוצה שיחזור להיות טוב, למה זה לא קורה?
——————————————————————