FOREVER

7.

נ.מ- לואי

"הפגישה עם זאין היום." הארי אמר בזמן שצחצח שיניים.
"מתי?"
"אחרי שניקח את ג'יין לגן."

יצאתי מהשירותים, נשענתי על הקיר ועצמתי את עיניי.
הארי עדיין רוצה להתגרש, הוא נתפס על הרעיון הזה ולא מתכוון לרדת ממנו.
פחות רבנו בימים האחרונים במיוחד בגלל ג'יין.
היא ילדה חכמה והיא הבינה מאוד מהר מה קורה. וזה קצת רע....
הארי הבטיח שהוא יסביר לה מה קורה אבל הוא לא עושה את זה, וכל היום היא משגעת אותו.
בעיה שלו, הוא הבטיח לה את זה.

"מוכנה לצאת לגן?" שאלתי וג'יין הנהנה בהתלהבות וקפצה לידיי.
הרמתי אותה והארי הביא את התיק שלה.
היה שקט מביך בנסיעה, אני רק התפללתי שג'יין לא תנסה לדבר עם הארי על הריב שהיה לפני כמה ימים.

ממש אין לי כח לפגישה עם העורך דין הזה, אני כבר יודע מה יהיה שם. אני אנסה לדבר כמו שצריך... הארי רק ינסה להאשים אותי בזה שהמערכת יחסים מתדרדרת... ובסופו של דבר אחד מאיתנו יצא מהמשרד והפגישה תיעצר.
זה ברור לי.
אנחנו לא יכולים להיות אחד ליד השני אפילו לא לרגע אחד.

״לו, צא עם ג׳יין.״ הארי נאנח כשעצר את האוטו כמה מטרים מהגן.
״בסדר...״ יצאתי מהאוטו, והוצאתי גם את ג׳יין איתי ומיהרתי לגן שלה.

"הו... אתכם לא ראיתי כבר הרבה זמן." אמיליה (הערת הכותבת: לא, לא אמיליה של נייל🙇🏻‍♀️) חייכה וחיבקה את ג'יין.
"הארי אמר לי שהייתם בחופשה, איך היה?" קיווצתי אגרופים וחייכתי אליה.
"היה נהדר." אמרתי ורק רציתי להרביץ להארי כי לעזאזל הוא משקר שאנחנו בחופשה כי הילדה שלנו לא בגן כבר... הרבה זמן?! הוא חושב שזה נקרא להיות אבא טוב? הוא לא יצליח לגדל אותה לבד, אין סיכוי.
ואז הוא מאשים אותי...

"ביי!" צעקתי לג'יין רגע לפני שנכנסה לגן והיא נופפה לי לשלום.
ועכשיו... אני אלך לעורך דין המזויין...

נכנסתי לאוטו וחגרתי את עצמי מהר.
"קדימה בוא נעשה את זה." אמרתי והארי התניע את האוטו.

אוקיי, אז יכול להיות שאני באמת הולך להתגרש, מה יהיה אז?
מי יעזוב את הבית? מי ישאר בבית? שנינו נעזוב? ומה עם העבודות שלנו? והחברים? אי אפשר לעשות את זה.
אי אפשר להתגרש.
אני אוהב אותו! אני באמת אוהב אותו! הוא לא יכול להבין את זה? למה הוא כל כך משתוקק להרוס קשר של שנים?!

והוא בכלל לא מתכוון לדבר על אתמול?
הו פאק...
אתמול...

הוא נראה כל כך מרוכז בנסיעה, אבל...
"האז..." מלמלתי והוא לא הגיב.
"הארי."
"כן?" אני שונא שהוא עושה את זה. הוא לא נותן לי לקרוא לו בשמות חיבה יותר, והוא שוכח כמה שאני אוהב אותו.
"אתה מתכוון לדבר על הסקס-"
"לא, אני לא." הוא מצמץ את עיניו בלחץ, והמשיך להתעלם ממני.
"בבקשה ממך..."
"לואי, שכבנו אתמול כי שנינו היינו מותשים מהכל והיינו צריכים לברוח, אני אמרתי לך שאני לא אוהב אותך." נשמתי עמוק והפעם ניסיתי להתעלם מהמילים האלה.
הן לא נכונות, הארי אוהב אותי, קשה לו להודות בזה כרגע אבל הוא אוהב אותי.

"אתה לא מתכוון לזה, נכון?" שאלתי במעט פחד מהתגובה שלו.
"אוקיי לואי, איפה אנחנו כרגע?" והנה הוא מתחיל עם המשחקים שלו...
"באוטו."
"יופי, בדרך לאן?"
"למשרד של העורך דין הזה." עניתי והוא גיחך.
"ולמה אנחנו באים לשם?"
"כדי... לסדר ענייני גירושים... נראה לי."
"כן לואי כן. ענייני גירושים, ולמה אנשים מתגרשים?" הוא כל כך... כל כך... כל כך ילדותי ומעצבן!
"כי הם לא אוהבים יותר אחד את השני..." עניתי במבוכה והוא חייך.
"אז תגיד, נראה לך שאני אוהב אותך?" לא עניתי על זה. אני לא אשפיל את עצמי.
"אני לא אוהב אותך. זהו." הוא ענה במקומי, בדיוק הגענו ויצאנו מהאוטו.

הרגשתי מחנק בגרוני, ונשכתי את שפתיי כדי... לא יודע... לעמוד בכל מה שקורה עכשיו?
אין סיכוי שאני מתחיל לבכות עכשיו, אני לא ילד...

"נו בוא כבר." הארי אמר והוציא אותי מההלם שהייתי בו לרגע.
הוא משך בידי עד שהגענו לבניין לא גבוה במיוחד, אבל הוא היה נראה מרשים.
"בוא נסיים עם זה." הוא נאנח ונכנס למבנה, אני מאחוריו.

נכנסנו למעלית והוא מיד פתח את הטלפון, קרא משהו ואז לחץ על קומה 5.
אני מאמין שזאין שלח לו מיקום, והוא פשוט קרא את זה עכשיו.
מה שאומר שהם בקשר, ובטח הם מדברים כבר זמן, והוא בטח גם מלכלך על הקשר שלנו. נהדר.
אם הקשר שלנו היה כל כך גרוע לא היינו שוכבים אתמול נכון?
אוקיי זה מטומטם, שכבנו אתמול בגלל שהקשר שלנו לא טוב...
אבל הוא לא יכול להאשים רק אותי!
אני... אני... אני... אני ניסיתי להפסיק לבגוד בו. זה כבר לא היה אשמתי בשלב מסוים. ואני רק רציתי להציל אותו ואת ג׳יין. הוא לא נתן לי אפילו להסביר.
והוא בחר להמשיך לכעוס עליי, ולשנוא אותי.
הפסקתי עם הסמים וזה היה כל כך קשה, אבל הארי לא מבין שעשיתי את זה בשביל המשפחה.
אני רק נדפקתי אחרי זה. בשבילו.
ופגעתי בו, אבל בטעות, והתנצלתי, וניסיתי להסביר ושוב פעם: הוא לא נתן לי.
מה כבר נותר לי לעשות?

הארי דפק על הדלת של המשרד והרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה.
על מה הוא הולך לדבר איתנו שם? אני הולך להיות כל כך מושפל אלוהים...

"שלום, בוקר טוב." מישהי גבוהה פתחה לנו את הדלת.
"היי, אנחנו מחפשים את העורך דין זאין מאליק." הארי אמר והיא פינתה לנו כניסה.
נכנסנו ונראה שהארי מנסה לשמור ממני מרחק, אני לא יכול להגיד שלא נפגעתי מזה קצת...

"מר מאליק? הגיעו לכאן לקוחות."
"תכניסי אותם." שמעתי קול גברי מהצד השני של הדלת אליה היא דיברה ואז היא פתחה אותה.

"בוקר טוב לכם." בחור שלא נראה גבוה במיוחד ישב על כיסא ליד שולחן משרדי, עם מחשב בעל שני מסכים, היו לו משקפיים, ובשיער שלו היו גוונים של ירוק. (הערת הכותבת: קיצור דמיינו את זאין בארה הזאת שהיה לו קצת מהע ירוק בשיער)

"בוקר טוב... מר מאליק." אמרתי ובאתי ללחוץ את ידי.
"הו בבקשה, תקראו לי זאין." הוא לחץ את ידי וחייך.
אני שונא את הבחור הזה, בלי סיבה, אבל שונא.

הארי עד עכשיו לא דיבר, אבל שנינו התיישבנו על הכיסאות שבצד הנגדי לאיפה שזאין ישב.

"אז ספרו לי, איך אתם מתכוונים להתגרש?"
"אנחנו... תראה... יש לנו ילדה, יש לנו בית, יש לנו חשבון בנק משותף, ואנחנו רוצים פשוט... להפריד בין הדברים האלה." הארי התחיל לדבר אבל זאין צחקק.

"אי אפשר פשוט להפריד בין הדברים, נתחיל מזה. דבר שני, הלכתם למייעץ זוגי?"
———————————————————

אני שונאת את הפאנפיק הזה עד עכשיו בא לי למחוק אותו- הלפ