הספרייה הייתה מלאה.
לא היה מקום לזוז.
היה רעש.
היה בלגן.
ומעל הכל, הלחץ שרר באוויר כדי לחנוק אותו.
"אני ארצח מישהו," אמר סונגמין מבט זועם בעיניו, תפסו להם את חדר הלימוד. החדר בו הם ישבו במשך ימים, למדו, קראו, שיתפו, אכלו – הם עוד לא הגיעו ללישון שם עדיין.
"תעשה את מהר כדי שנוכל לשבת בנוח," אמר פליקס גורם לג'יסאנג להצטמרר.
"או שנימצא מקום אחר," אמר ותפס בידיהם של חבריו, סונגמין היה מפחיד שזה הגיע לדברים חשובים שכאלה.
"המקום הזה מפוצץ, איך נמצא מקום אפילו לשבת, הרעש גם נורא ואני די בטוח שהספרנים ישתיקו אותנו למרות שלא עשינו כלום," אמר הגבוה מבניהם, הם הפנו את מבטם ונעמדו בפינה כדי לא להפריע לאף אחד בדרך.
"תשאל את אמא שלך, היא תמיד מוצאת מקום טוב," הציע האוסטרלי.
"אני לא רוצה להפריע לה בעבודה."
"אז תצטרך הפעם, אני צריך עמדת קפה," אמר ג'יסאנג.
השלישייה החליטה לעלות לקומת ספרי הקריאה כדי לחפש שולחנות ריקים, רק ששום דבר לא היה פנוי, ועם היה, זה היה מושב ריק באמצע השולחן שם אף אחד לא ישב כי יהיה לבד לגמרי.
בקומת המוסיקה היה בדרך כלל ריק, והשולחנות שם היו יחידניים בעיקר מה שלא עזר גם כן, לשלושתם היו קלסרים, ספרים ומחשבים ללמידה יומיומית, זה פשוט לא יעבוד. אז הפתרון היחיד הייתה פינת הרומנים הרומנטיים, הפינה הכי שקטה בספרייה לשם היו מגיעות רק נשים פעם ב... ואף פעם לא ביום מלא. ואיך ידעו זאת? הם לא, זו רק הסופרת מסבירה לכם דברים תכניים.
החבורה התחילה ללכת בין המדפים ונעצרו על יד הפינה, ג'יסאנג התיישב על הרצפה והוריד את התיק שלו וחיכה שיצטרפו אליו, "אתם מתיישבים?" שאל.
"אתה בטוח שזה מקום טוב?"
"נו פשוט תשב זה מקום מספיק שקט," סונגמין התיישב גם הוא.
"בסדר," פליקס התיישב גם הוא, הוא הוציא את הקלסר שלו והניח אותו מולו, הפינה הרגישה חשוכה מדי ומרוחקת, והנערים יכלו להרגיש זאת. זה היה לכם גם די מביך לשבת שם בגלל זה.
"אתם חושבים שמישהו יגיע?" שאל פליקס והסתובב כדי לראות שאין אף אחד מאחוריו.
"לא נראה לי, לא כשיש כל כך הרבה תלמידי תיכון," ענה ג'יסאנג והוציא שמרדף מהקלסר, מוציא ממנו את הסיכומים שלו ומניח אותם, הוא נעמד והודיע להם שיחור בעוד כמה שניות כדי לבדוק עם ספרי היסטוריית הדת נמצאים.
כשעבר בין התלמידים הוא ראה שאלו שהיו בסביבות הדלפק היו בעיקר בנות לעומת הקומה התחתונה שם היו בעיקר בנים, הוא תהה למה המקום מחולק ככה, הוא לא חשב על זה יותר מדי כשירד לקומת העיון, לאזור ספרי המספר מאתיים.
(כי בספר זה קוראים יקרים אתם עומדים ללמוד היסטוריה – מלחמת וויאטנם, הגעת הנצרות לקוריאה. וקצת מתמטיקה – סדר דיואי ספרייה)
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
