מינהו החזיק בכוס החמה של הקפה בידו ולגם ממנה, הוא חיבר את האוזניות שלו והסתכל על הטלפון שלו, הוא עבר על התמונו שלאימו שלחה לו באותו יום מדי פעם מרים את מבטו לתלמיד שניגש אליו כדי להשאיל ספר.
באותו יום הוא עד הערב מאחר והיה לו שיעור במונה בערב, מי מלמד בשמונה בערב? הוא לא מפסיק לשאול את עצמו. לגימה נוספת מהקפה, הכנת הפרטים של הספר המושאל לנער מולו שקד לו כשלקח את הספר בידיו ופנה לצאת.
"עד כמה אתה לא רוצה להיות כאן?" שאל צ'אן תיישב לצידו מאחורי הדלפק.
"אני צריך ללכת עוד מעט בכל מקרה," ענה.
היונג'ין נשען על הדלפק מולו, "הוואנג, חשבתי שאתה לא נכנס לספרייה."
"הגעתי כדי לקחת ספרים ללמידה עצמאית, יש לנו מורים קשים," אמר והגיש לו את השניים. מינהו העביר אותם והחזיר לנער הגבוה מולו. היונג'ין לא היה מגיע ללמוד בספרייה בדיוק מאותה הסיבה שבן דודו מושך תשומת לב, רק שלו זה הפריע, הוא לא יכל להתרכז כשבוהים בו, ולכן היה מגיע והולך בדרך כלל או שולח מישהו להביא לו דברים, בדרך כלל אחותו.
"אני אלך עכשיו, קאמי מחכה לי בחוץ," אמר ונופף לשניים מכניס את שני הספרים לתיקו.
"קשרת אותו בחוץ?" שאל צ'אן והיונג'ין הנהן, "אז חכה לי אני רוצה להגיד לו שלום."
השניים יצאו משאירים את מינהו לבד לסדר את הדברים שלו לפני שילך.
צ'אן היה במשמרת אחריו מה שהשאיר אותו לטפל בכללי השקט בבניין העדיין מלא.
מינהו גירד את עורפו ונעמד, הוא דחף את משקפיו פעם נוספת לפני שהעביר את תיקו אל כתפו ולקחת את כוס הקפה החם שלו. הוא הסתכל סביבו לפני שהתחיל ללכת ליציאה כשחבריו עמדו שם וצ'אן נופף להיונג'ין לפני שנכנס חזרה כדי לקחת את מקומו מאחורי הדלפק במקום מינהו.
"הולך?"
"כן, אני לא רוצה לאחר."
"נתראה אחר כך," אמר צ'אן כשמינהו יצא.
"תלוי מתי אחזור."
"אל תשתה יותר מדי קפה."
"נראה."
מינהו הלך במורד הרחוב לכיוון תחנת האוטובוס.
_
"זו הכוס הא?" שאלה גברת קים כשהגיע ביום למחרת.
"שלישית?" זה היה נשמע יותר כמו שאלה.
היא הנידה בראשו באכזבה, "אתם הנערים דואגים יותר מדי ציונים שלכם," היא צקצקה בלשונה לפני שהלכה לכיוון המשרד שלב.
מינהו הניח את הכוס והוריד את תיקו, הוא התחיל לסדר את המקום להגעה של הנערים בצהריים. הפעם הנער לבש סוודר פסים והמשקפיים שלו נחו על אפו כמו תמיד.
הדלתות נפתחו.
"אני לא יכול יותר," אמר הנמוך מבניהם, הוא לא הצליח לראות את פניו, "אני הולך לקבל שבץ מוחי."
"תיגמל מקפה," אמר הגבוה.
"מצחיק, אומר מי ששותה לפחות שתי כוסות באחד בלילה."
"זו הייתה פעם אחת לפני שסיימנו ללמוד קוריאנית (או לשון)," הנער השלישי רק צחקק לצידם. הם נכנסו מהצד השני בשתי הדלתות לכיוון חדרי הלימוד בקומה הנמוכה, מינהו עקב אחרי צעדיהם.
YOU ARE READING
The Librarian | Minsung (HEB)
Fanfictionמינהו עבד בעבודה במשרה חלקית בספרייה בשביל הקרדיט ללימודים שלו. ג'יסאנג הוא תלמיד שנה אחרונה בתיכון וצריך לעבור את בחינות הבגרות. מה קורה כשהספר גבוה מדי? או שקבוצת החברים שלך רועשת מדי? והדרך היחידה להגיע הביתה היא הנסיעה באוטובוס. ___ הספרייה הי...
