The Librarian | Minsung (HEB)

date Hugs

השניים התהלכו באזור הירוק בין העצים מסתכלים סביב על האגם לצידם, למרות שלא היה גדול. היו בו דגים קטנים ששחו וברווזים צפים או הולכים לצד המקום עם מבטם על האדמה כאילו הם מחפשים משהו, ג'יסאנג נזכר בפרקים שראה על החיות בנאשיונל ג'אוגרפיק וצחקק לעצמו על העובדות המצחיקות שאמרו בחלק מהפרקים גורם למינהו להסתכל עליו במבט שואל. הוא סיפר לו גורם לו לחייך.

מינהו הופתע שג'יסאנג נהנה בדברים כאלה וזה מה שהוא רואה בזמנו החופשי אבל הוא מצא את זה חמוד ביותר, כי הדבר הבא שקרה זה שג'יסאנג התחיל לדלג קדימה כדי לעמוד לצד האגם ולהתחיל לדבר בקול של שדרן גורם למינהו לצחוק. ג'יסאנג היה יכול להיות שדרן מצוין ומצחיק.

מינהו התהלך לכיוונו גורם לו להתקדם עליו גם כן, "וזה חברינו היקרים לי מינהו, חתול חכם מאוד שלומד בקרבת המקום, הוא אוהב להסתובב במקום ולהסתכל על הדגים אותם הוא לא יאכל. אבל הוא מאוד מחונך ויפה," ג'יסאנג תפח על שיערו.

מינהו תפס במותניו של הצעיר מקרב אותו אליו, ג'יסאנג הסתכל לו בעיניים מחייך, "והוא צורך הרבה תשומת לב."

מינהו הביא את ידיו והניח את זרועותיו על ג'יסאנג נשען עליו, הצעיר הסתכל לעיניו מחייך, הבוגר חיבק את צווארו גורם לו להשעין את ראשו על חזהו ולחבק את מותניו. "תודה," אמר הצעיר.
"על מה?"
"על אחר הצהריים הזה."

ג'יסאנג התרחק טיפה ידיו עדיין מחזיקות את הסוודר של מינהו, הוא הסתכל לעיניו של הבוגר וחייך, מינהו קירב את פניו לאלו של הצעיר ונשק לפינה של פיו לפני שהתרחק, ג'יסאנג הסמיק ואז החביא את פניו בצווארו של הבוגר לצחקק מקרב אותו לחיבוק נוסף.

_

הם החזיקו ידיים כשהתהלכו חזרה לבניינים של האוניברסיטה, עוברים בין הבניינים ומינהו מסביר לג'יסאנג על אלו בהם לא ביקר או לא ראה מאחר והיה רק בחלק אחד במקום בגלל אימו. ג'יסאנג סיפר לו על העבודה שלה ועל הפעמים בהם היה צריך להביך את עצמו בכך שהגיע לאודיטוריום והביא לה דברים ששכחה.

"אמא שלך ממש אוהבת אותך," אמר מינהו.
"זה רק אני והיא כאן, ברור שהיא תאהב אותי."
"איפה אבא שלך?"
"במלזיה עם אחי הגדול, הם לא פרודים אבל כן גרים בנפרד, זה מוזר לפעמים כשהוא מגיע לביקור או אנחנו נוסעים אליו."

"חשבת על ללמוד שם?"
"אח שלי הציע לי אבל אני מעדיף להישאר כאן עם חברים שלי, גם עם זה אומר שאמא שלי תעבור ואני לא, יש את הדירה בקמפוס והלימודים."

"ממש התכוננת?"
"צריך להיות מוכן להכל לא?"

מינהו חייך גורם לו להסתובב אליו.
"מה?" שאל הצעיר.

"אני שמח זה הכל."
"אז למה עצרת?"

מינהו משך בכתפיו והמשיך ללכת מוביל את הנער לתחנת האוטובוס. "אתה רעב?"
"גווע."