Liar nerd // Harry-Marcel [Book 1]

Chapter 49

"זה באשמתי." משכתי באפי, "אני אשמה, אני התחלתי את כל זה מהרגע שדחיתי אותך עד הרגע בחדר השרת שהתנגדתי שתעזור לי. אני אשמה. ואני מצטערת. אני מצטערת בגלל שאני מבינה שהיית לטובתי ואני באמת זלזלתי בך."

"אביי אנ-" קטעתי אותו, "חכה תן לי לסיים." התייפחתי ומחיתי כמה דמעות.

"ואני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, אני באמת אוהבת אותך. אני מודה לך על כל מה שעשית בשבילי ועל מה שרצית לעשות לגבי אמנדה. אני לא יודעת אם עשית את זה אבל זה כבר לא משנה לי. אני טעיתי." משכתי באפי, "אני טעיתי ואני מודה בזה. אני תמיד טועה."

הוא הניד בראשו, "את לא. אני אשם בדיוק כמוך." הוא אמר, "אני חושב שלקחתי הכל מהר מידיי, אני יודע שזה היה רעיון טיפשי לשכב בים אני מצטער על זה. אני לא הלכתי לאמנדה. אני לא הלכתי אלייה כי את לא רצית ואני לא הייתי עושה משהו שאת לא רוצה."

"אני שונא לראות אותך בוכה, אני לא מסוגל לראות אותך ככה. אני רוצה שתביני אביי שאנשים טועים, גם אני וגם את." הוא אמר," אנחנו בני אדם וזה בסדר. אף אחד לא מושלם."

"זה חצי בגלל מיילי." פלטתי החוצה, גורמת לו להיות מבולבל מעט, "מה זאת אומרת?" הוא שאל. מכווץ את גבותיו מעט.

"הריב שלי איתה." התחלתי והוא הנהן, "זה עלייך."

הוא שאף אוויר בחדות, "עליי?" הוא שאל ואני הנהנתי.

"כשהיא גילתה שאתה חבר שלי היא באה אליי באותו יום ואמרה שלי שאתה סטוציונר. שהיא מכירה אותך יותר כי היא הייתה איתכם בכל המועדונים והשטויות ושאתה חזרת עם מישהי אחרת כל יום עד שאוליביה באה." נשמתי עמוק, "ואז אני הגעתי ואוליביה כבר לא בתמונה."

"בכל מקרה, אלה הסיבות שלא רציתי לשכב אותך. שדחיתי אותך. זה השפיע עליי המילים שלה. אני מצטערת." אמרתי ומחיתי את הדמעות שזלגו והתייפחתי.

הוא בלע את הרוק שלו, "מיילי אמרה את זה עליי?" הוא שאל ואני הנהנתי, "אני לא כזה אביי. לא עוד." הוא אמר גורם לי לעצום את עיניי בחוזקה מהווידוי שלו, הוא הודה שזה נכון. "מאז שאני איתך אני לא חושב על מישהי אחרת. זה לא מעניין אותי. את היחידה שמעניינת אותי."

בכיתי וכיסיתי את עיניי בידיי, "בבקשה אל תבכי." הוא התחנן, כורך את זרועו סביב שלי ומושך אותי אליו. מחבק אותי. "אני שונא לשמוע אותך בוכה."

"למה ביקשת ממנה סליחה אביי? זה לא מגיע לה." הוא לחש, הנהנתי, "אני יודעת. אבל הייתי חייבת כי רבתי גם עם זאין. בגללה."

"רבת עם זאין?" הוא שאל, נשמע מעט מופתע, "מתי הספקת? זאת אומרת, למה? על מה?"

"בהתחלה דיברנו על הריב שלנו, שלי ושלך. אחר כך זה הגיע לסיבה שרבתי עם מיילי ופתאום זאין אמר לי שהם יוצאים. כעסתי, כי אני שונאת את מיילי, היא פגעה בי. זאין אמר שאני מטיפה לו מוסר עלייה כמו שהיא עשתה לי עלייך ואז משם כבר התחלנו לריב ויצא שהוא אמר לי ללכת." אמרתי, "ואל תכעס עליו או משהו כי אני רואה את הפרצוף העצבני שלך עכשיו. זו לא אשמתו. אני אשמה, הוא צדק. באמת הטפתי לו מוסר כמו שמיילי עשתה לי."