Liar nerd // Harry-Marcel [Book 1]

Chapter 20

"תעזבו אותי, בבקשה, בבקשה תניחו לי!" התחננתי בעוד שהוא הטיח אותי כנגד הקיר בחוזקה, גורם לי לעצום את עיניי כשזה קורה, ושם את ידו על פי.

"אנחנו הולכים ליהנות מאוד הלילה אביי." הוא לחש באוזן שלי והרגשתי את נשימותיו על שערי, הדמעות לא הפסיקו לרדת וצרחתי כשידו עדיין הייתה על פי ושמעו את זה במעומם.

"שששש... זה בסדר, אני מקווה שגם את תיהני הלילה." הוא לחש לי באוזן ואז ירד אל צווארי ונישק אותו עד הכתף, הוא תפס בחולצה שלי והחליק את ידו אל מתחת לחולצתי, מתחיל לגעת בי יותר.

אני לא הפסקתי לצרוח, הוא רק הידק את האחיזה של היד שלו על הפה שלי והחבר שלו תפס בזרועות שלי, משתק אותי כנגד הקיר בעוד שאני מנסה להיאבק בהם. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי.

הוא ניתק את שפתיו מצווארי והביט בי בעיניים אפלות "תהיי ילדה טובה אביי, אני לא רוצה לעשות משהו שאני אולי אתחרט עליו." הוא לחש בארסיות.

"תפסיקי לצעוק ותהיי ילדה טובה, אני מוריד את היד ואם את צועקת את תחטפי." הוא אמר. לא הפסקתי לבכות, אבל הפסקתי לצרוח. הוא בהיסוס מוריד את ידו מפי ומביט בי.

"הצילו מישה!-" צרחתי ונקטעתי על ידי היד שלו שעברה על הלחי שלי בחוזקה, הוא סטר לי. סטירה שכל כך צרבה לי ומיד אחריי שם את ידו על פי, הוא וחבר שלו הביטו בי בזעם, ורעבתנות.

"אני מבין שאת לא ילדה טובה, זה בסדר. אני יודע איך לטפל בילדות רעות כמוך" הוא אמר לי כשחיוך שטני על פניו.

ובאותו רגע הפחד שלי רק התגבר.

---------------שלושה ימים לפני---------------

"קדימה אביי! קומיי." קול מוכר ומעצבן העיר אותי בבוקר, וזה בטוח לא היה של איימי. פתחתי את עיניי בעייפות וראיתי את מיילי יושבת על המיטה שלי ומנערת אותי. גנחתי בכעס והיא הפסיקה לנער אותי.

"יופי, את ערה!" היא קראה בהתרגשות.

"מה השעה?" רטנתי ועצמתי את עיניי שוב.

"עשר בבוקר, אבל למי אכפת. עכשיו קומי, אנחנו הולכות!"היא קראה בהתרגשות ואני התיישבתי.

"מה? לאן?" שאלתי בקול הצרוד של הבוקר שלי.

"נייל, הארי, ושאר הבנים שהיו אצלי הזמינו אותנו למסיבת בריכה פרטית בעוד שעה, בבית של נייל. אז קדימה תקומי צריך להתארגן, אני כבר מוכנה, כדי שאני לא יחזור הביתה." היא אמרה בהתרגשות.

רק מלשמוע את השמות, הארי ונייל ושאר הבנים שהיו אצלי לגמרי הוריד את החשק לעשות כל דבר שהיא הייתה מציעה, לא משנה מה. לא רציתי ללכת למסיבה שלהם או מה שזה לא יהיה.

"לא, אני לא באה.עכשיו תניחי לי, אוקי? אני עייפה" רטנתי ונתתי לעצמי ליפול בחזרה למיטה ולעצום את עיניי. היא נשפה ברוגז.